רבי ישראל אלתר זי"ע - מגור

תולדות חייו

נולד בכ"ד בתשרי ה'תרנ"ה (1894) בעיירה גור שבפולין, בנו של רבי אברהם מרדכי אלתר בעל "אמרי אמת", ושל אמו רדה יהודית. גדל בבית סבו, רבי יהודה אריה לייב אלתר בעל "שפת אמת", שלמד עמו בקביעות עד פטירתו בשנת ה'תרס"ה (1905). אז היה הנכד כבן עשר. בשנת ה'תר"ע (1910) נשא את חיה שרה, בתו של רבי יעקב מאיר בידרמן. נולדו להם בן, יהודה אריה לייב, ובת, רבקה יוכבד, שנישאה לרבי אהרן הכהן רפפורט מביליץ. בשנות כהונת אביו היה מקורב לו, והיה שותף להנהגת החסידות הגדולה בפולין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם אביו מפולין הכבושה, ובשנת ה'ת"ש (1940) הגיעו לארץ ישראל. אשתו, בנו ובתו ומשפחתה נשארו בפולין ונספו בשואה. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תש"ח (1948) הוכתר לאדמו"ר מגור בירושלים. מחסידות שרובה הושמדה בשואה הקים מחדש קהילה גדולה בארץ ישראל: בתי מדרש, ישיבות ומוסדות חינוך. אחרי מותו של אביו נשא לאשה את פערל, בת רבי דוד ויידנפלד, ולא נולדו להם ילדים. היה מראשי היהדות החרדית בארץ ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. היה ממייסדי העיתון היומי "המודיע" ופעל לביסוס החינוך העצמאי ולהרחבתו. עשה לחיזוק הזהות היהודית בקרב העולים, והיה אומר שאין חשיבות לשפה שבה מדברים, אלא לשמירת אורח החיים היהודי. דברי התורה שאמר בשולחנותיו ובשיחותיו נרשמו בידי תלמידיו ונדפסו לאחר פטירתו בספר "בית ישראל" על התורה והמועדים. נוסף על כך נדפס קובץ מכתביו ומאמריו. כיהן כאדמו"ר כעשרים ותשע שנים. נפטר בב' באדר ה'תשל"ז (1977) בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, ונקבר במערת גור בהר הזיתים לצד אביו. אחריו עלה לכהונת האדמו"ר אחיו, רבי שמחה בונים אלתר בעל "לב שמחה".