מ

רבי משה זי"ע - הרמב"ן

נחמנידס · הנחמני · בונאשטרוג דה פורטה

ראשונים

נולד~1194 למניינם·גירונה

נפטריא בניסן ה'כ"ט, 1270 למניינם·עכו

מגדולי ראשוני ספרד, פוסק ופרשן המקרא והתלמוד, בעל הפירוש לתורה, חידושי הרמב"ן ומלחמות ה'.

קשרים

אביו
רבי נחמן
ילדיו
רבי נחמןרבי שלמהרבי יוסף
תלמידיו
רבי שלמה אדרת - הרשב"ארבי אהרן הלוי (הרא"ה)רבי דוד בונפידרבי יצחק בן טודרוס

מקומות בהם פעל

  • גירונהעמד בראש קהילות קטלוניה (עד 1267)
  • ברצלונההשתתף בוויכוח ברצלונה (1263–1263)
  • ירושליםחידש את הקהילה ובנה בית כנסת (מ-1267)
  • עכודרש ולימד (1267–1270)

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ד'תתקנ"ד (1194) לערך בגירונה (ספרד), לאביו רבי נחמן. רבו העיקרי בתלמוד היה רבי יהודה בר יקר, ממשיך מסורת בעלי התוספות, ולמד גם עם רבי נתן בן מאיר. כבר בצעירותו חיבר השלמות להלכות הרי"ף, ואחר כך כתב את חידושיו על התלמוד. עמד בראש קהילות קטלוניה ועסק לפרנסתו ברפואה. בשנת ה'כ"ג (1263) ייצג את היהדות בוויכוח ברצלונה לפני מלך אראגון. בשנת ה'כ"ז (1267) עלה לארץ ישראל, חידש את הקהילה היהודית בירושלים והקים בה בית כנסת, ואחר כך דרש ולימד בעכו. בין חיבוריו: פירושו לתורה על דרך הפשט, הדרש והסוד, חידושי הרמב"ן, מלחמות ה', השגותיו על ספר המצוות לרמב"ם ותורת האדם. מתלמידיו: הרשב"א והרא"ה. נפטר בארץ ישראל בשנת ה'ל' (1270) לערך. יש כמה מסורות על מקום קבורתו: חיפה, עכו, ירושלים וחברון.

תולדות חייו

רבי משה בן נחמן, הרמב"ן, נולד בשנת ד'תתקנ"ד (1194) לערך בעיר גירונה שבקטלוניה (ספרד), לאביו רבי נחמן. בקטלאנית נקרא בונאשטרוג דה פורטה, ובלועזית הוא מכונה נחמנידס. אמו הייתה אחות לרבי אברהם, אביו של רבנו יונה גירונדי, ולכן היו הרמב"ן ורבנו יונה בני דודים. מאוחר יותר נקשרו המשפחות גם בנישואין: בנו רבי שלמה נשא את בתו של רבנו יונה. רבו העיקרי בתלמוד היה רבי יהודה בר יקר, תלמיד הריצב"א, שהעביר אליו את מסורת בעלי התוספות מצרפת. כן למד עם רבי נתן בן מאיר. בתורת הקבלה קיבל ככל הנראה מחכמי גירונה, רבי עזרא ורבי עזריאל. בגיל צעיר חיבר השלמות להלכות הרי"ף בתחומים שהרי"ף לא כתב עליהם, כמו הלכות נדרים, בכורות וחלה. אחר כך כתב את חידושיו על התלמוד, שהשלבו בהם מסורת לימוד ספרד עם שיטת בעלי התוספות, ונפוצו כבר בימיו. הרמב"ן ישב בגירונה ועמד בראש קהילות קטלוניה. לפרנסתו עסק ברפואה. בשנת ה'כ"ג (1263) נדרש להתווכח בברצלונה, לפני יעקב הראשון מלך אראגון, עם פבלו כריסטיאני, יהודי מומר, וייצג בכבוד את עמדת היהדות. אחרי הוויכוח פרסם את דבריו, ובעקבות הלחץ שהופעל עליו מצד הכנסייה, ומתוך אהבתו לארץ ישראל, עלה לארץ בשנת ה'כ"ז (1267). כשהגיע לירושלים מצא את העיר חרבה ודלה ביהודים. הוא חידש בה את הקהילה והקים בית כנסת. באיגרת ששלח לבנו רבי נחמן תיאר את מצב העיר. אחר כך עבר לעכו, ושם דרש ולימד. בה נשא בשנת ה'כ"ט (1269) את דרשתו לראש השנה, וייתכן שייסד בה ישיבה. בארץ ישראל השלים גם את פירושו לתורה. חיבוריו מקיפים את רוב תחומי התורה. פירושו לתורה מפרש את הכתובים בשלושה מישורים: פשט, דרש וסוד. בפירוש הוא מתפלמס לעתים קרובות עם רש"י והראב"ע, ומשלב בו רמזים לתורת הקבלה. בהלכה חיבר את חידושי הרמב"ן על התלמוד ואת מלחמות ה', ספר שבו הגן על הרי"ף מפני השגות בעל המאור. בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם הציע מניין תרי"ג מצוות משלו. עוד חיבר את תורת האדם בהלכות אבלות וקבורה, הלכות נדה, דינא דגרמי ומשפט החרם, ספר הגאולה ופירוש לאיוב, וכן דרשות, תשובות ואיגרות. מתלמידיו המפורסמים: הרשב"א, רבי אהרן הלוי (הרא"ה), רבי דוד בונפיד ורבי יצחק בן טודרוס. דרכם המשיכה את שיטתו והייתה לבסיס הלימוד בבית המדרש הספרדי בדורות שאחריו. הרמב"ן נפטר בארץ ישראל בשנת ה'ל' (1270) לערך, בהיותו כבן שבעים ושש. יש כמה מסורות על מקום קבורתו: למרגלות הכרמל בחיפה (זו המסורת הקדומה ביותר), בעכו, בירושלים ובחברון.

ספריו12

קישורים חיצוניים