
רבי נתן צבי פינקל - הסבא מסלבודקה
דער אלטער
נולדה'תר"ט, 1849 למניינם·ראסיין
נפטרכט בשבט ה'תרפ"ז, 01/02/1927 למניינם·ירושלים
נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה
מייסד ישיבת סלבודקה ומנהיגה הרוחני, מראשי תנועת המוסר, הוגה שיטת גדלות האדם.
קשרים
- אביו
- משה
- אמו
- מרים
- בני/בנות זוג
- גיטל וולפרט
- ילדיו
- רבי אליעזר יהודה פינקלרבי משה פינקלרבי אברהם שמואל פינקל
- רבותיו
- רבי שמחה זיסל זיו
- תלמידיו
- רבי יצחק אייזיק שררבי משה מרדכי אפשטייןרבי איסר זלמן מלצררבי אהרן קוטלררבי יחזקאל סרנא
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תר"ט (1849) בראסיין (ליטא) לאביו רבי משה. התייתם בילדותו וגדל אצל דודו בווילנה. בצעירותו התקרב לרבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ונעשה לתלמידו המובהק. כיהן כמשגיח בישיבת אור החיים בסלבודקה, ובשנת ה'תרל"ז (1877) היה ממייסדי כולל "כנסת ישראל", שהפך לישיבת סלבודקה. במשך כארבעים וחמש שנה עמד בראשה והנהיג את דרכה הרוחנית, ופיתח את שיטת המוסר המכונה "גדלות האדם". סייע להקמת ישיבות נוספות, ובהן ישיבת סלוצק. בשנת ה'תרפ"ה (1925) העביר את הישיבה לחברון. שיחותיו נדפסו בספר "אור הצפון". נפטר בכ"ט בשבט ה'תרפ"ז (1927) בירושלים, ונקבר בחלקת הנביאים בהר הזיתים.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תר"ט (1849) בראסיין שבליטא, לאביו רבי משה ולאמו מרים. בילדותו התייתם, וגדל בבית דודו בווילנה. בצעירותו נשא לאשה את גיטל, נכדתו של רבי אליעזר גוטמן, רבה של קלם. בזכות מכתב המלצה מרבה של ראסיין הגיע אל רבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", מגדולי תלמידיו של רבי ישראל סלנטר, ונעשה לתלמידו המובהק. מרבו קיבל את יסודות תורת המוסר, ועליהם ביסס את דרכו החינוכית. תחילה כיהן כמשגיח בישיבת אור החיים בסלבודקה, פרבר של קובנה. בשנים ה'תרל"ו-ה'תרל"ז (1876-1877) היה ממייסדי כולל "כנסת ישראל", שהתפתח לישיבה הגדולה בסלבודקה. כארבעים וחמש שנה עמד בראשה והנהיג את דרכה הרוחנית והחינוכית. בשנת ה'תרנ"ז (1897) ייסד ישיבה בסלוצק, שבראשה עמד רבי איסר זלמן מלצר. באותה שנה, בעקבות מחלוקת בישיבה בסלבודקה, ייסד את ישיבת "כנסת ישראל" החדשה. בשנת ה'תרס"ח (1908) מינה את חתנו, רבי יצחק אייזיק שר, למשגיח נוסף לצדו. נוסף על כך פעל לביסוס ישיבות נוספות, ובהן ישיבת קוברין, ישיבת מיר, שבראשה עמד בנו רבי אליעזר יהודה פינקל, וישיבת טלז. שיטתו במוסר נודעה בשם "גדלות האדם": הדגשת מעלתו של האדם וחשיבותו, וחינוך לשאיפות רוחניות גבוהות. בניגוד לגישות שהדגישו את שפלות האדם, ביקש לעורר בתלמידיו הכרה ברוממות נפשם. הוא שם דגש על עומק הכוונה ועל ההבנה השכלית של רעיונות המוסר. שיחותיו ומאמריו כונסו בספר "אור הצפון", שהוציאו לאור תלמידיו רבי יצחק אייזיק שר ורבי אברהם גרודזינסקי בקובנה בשנת ה'תרפ"ח (1928). ספר נוסף בשם זה, על התורה, נדפס בירושלים בשני חלקים. בישיבתו התחנכו אלפי תלמידים, ורבים מהם נעשו לגדולי ראשי הישיבות בדור שלאחריו. ביניהם: רבי משה מרדכי אפשטיין, רבי איסר זלמן מלצר, רבי יחיאל יעקב ויינברג, רבי אהרן קוטלר, רבי אלעזר מנחם מן שך, רבי יעקב קמנצקי, רבי יחזקאל סרנא ורבי אברהם גרודזינסקי. בשנת ה'תרפ"ד (1924) שלח את רבי אברהם גרודזינסקי להקים את הישיבה בחברון, ובשנת ה'תרפ"ה (1925) עלה לארץ ישראל עם הישיבה. בשנותיו האחרונות התגורר בתל אביב. נפטר בירושלים בכ"ט בשבט ה'תרפ"ז (1927), ונקבר בחלקת הנביאים בהר הזיתים, סמוך לבנו רבי משה.
ספריו1
- אור הצפון