רבי ישראל יצחק קאליש - מוורקי

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תקל"ט (1779), בן הזקונים של אביו, רבי שמעון, אחרי שבע בנות. אביו עסק במסחר בסדקית, ונודע כ"בעל הרחמנות" משום שנתן מחצית מרווחיו לצדקה. כבר בגיל ארבע־עשרה נשא לאישה את רחל, בת רבי מאיר מז'יז'יק. בנעוריו התקרב לרבי דוד מלעלוב, והוא שהביאו אל חצרו של החוזה מלובלין. לאחר מכן דבק ביהודי הקדוש מפשיסחה, ואחרי פטירתו היה מגדולי תלמידיו של רבי שמחה בונים מפשיסחה. תקופה מסוימת כיהן ברבנות, אך עזב אותה והתגורר בכפר שהחזיקה בחכירה משפחת ברגסון. לאחר פטירת רבי שמחה בונים קבע את מושבו בעיר וורקי, ייסד בה חצר חסידית ובית מדרש, ושימש בה כאדמו"ר כעשרים שנה. אלפי חסידים ותלמידים נהו אחריו. דרכו בעבודת ה' התאפיינה באהבת ישראל, בהשתתפות בצער הזולת ובדאגה לנזקקים. נהג לראות בחוטא אדם הראוי לרחמים, ונודע כמי שהשכין שלום בין יריבים. שילב בין הנהגה חסידית לבין עשייה ציבורית: השתתף בהנהגת הקהילה ופעל להצלת יהודים במצוקה. בפעילותו הציבורית נאבק בתנועת ההשכלה. בשנת ה'תר"ו (1846), כשביקר רבי משה מונטיפיורי בפולין, נפגש עמו יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר, בעל "חידושי הרי"ם", וביקש את סיועו לביטול הגזירות על לבוש היהודים. לא חיבר ספרים בעצמו. אמרותיו וסיפורים עליו כונסו בספר "אהל יצחק", ובקבצים נוספים כגון "בית יצחק" ו"שמועת יצחק". נפטר בכ"ב בניסן ה'תר"ח (1848), באחרון של פסח, ונקבר בבית העלמין בוורקי. אחרי פטירתו עמד תלמידו רבי שרגא פייוול מגריצא בראש החסידים לזמן קצר. בנו רבי מנחם מנדל המשיך את חסידות וורקא, ובנו הבכור רבי יעקב דוד ייסד את חסידות אמשינוב. מתלמידיו היה גם רבי יעקב אריה מראדזימין.