רבי יעקב דוב זי"ע - האדמו"ר הזקן מאמשינוב

תולדות חייו

רבי יעקב דוד קאליש נולד בשנת ה'תקע"ד (1814) בזוריק שבפולין. אביו היה רבי יצחק מווארקי, ואמו רחל הייתה בתו של רבי מאיר מזוריק. הוא היה בנו הבכור של אביו, ואחיו הצעיר רבי מנחם מנדל מילא את מקום אביהם בווארקי. אף שהיה בן שלוש עשרה בלבד כשנפטר רבי שמחה בונים מפשיסחה, ראה את עצמו תלמידו. בשנת ה'תקצ"ו (1836) נשא את שרה לאה, ונולדה להם בת, חיה פיגא. היא נישאה לרבי יחיאל יהודה מאיר מפשיסחה ונפטרה בצעירותה. לאחר פטירת אשתו הראשונה בשנת ה'תרי"ח (1858) נשא את חיה, בתו של רבי יעקב מזרניבצה. נולדו להם שלושה בנים: רבי מנחם, שמילא את מקומו באמשינוב, רבי ישעיהו מפשיסחה ורבי ירמיהו מאופולה. תחילה כיהן ברבנות בגוברצ'וב, ואחר כך בפשיסחה ובגור, עד שנכנס לרבנות גור רבי יצחק מאיר אלתר בעל "חידושי הרי"ם". לאחר פטירת אביו בשנת ה'תר"ח (1848) קיבל את מרותו של רבי שרגא פייבל מגריצא. כשנפטר רבי שרגא פייבל כעבור כחצי שנה, החל לכהן כאדמו"ר באמשינוב, במקביל לאחיו שכיהן בווארקי. בכך היה לאדמו"ר הראשון של חסידות אמשינוב, ובחסידות זו הוא מכונה "האדמו"ר הזקן". כאביו עסק בעסקנות ציבורית, ושהה פעמים רבות בוורשה כדי להשתדל לטובת היהודים. יחד עם רבי אליהו חיים מייזל ובעל "חידושי הרי"ם" פעל לביטול גזירת הלבוש של השלטון הרוסי. נודע באהבת ישראל ובשמחה. חלק מתורותיו ומהסיפורים עליו כונסו בספרים "אהל יצחק", "בית יצחק" ו"יד דוד". בין תלמידיו ומקורביו היו רבי שמואל צבי דנציגר בעל "תפארת שמואל" מאלכסנדר, רבי צבי מרדכי באום מפשיסחה ורבי שמחה טייטלבוים. גדולי דורו העריכו אותו, ובהם רבי מאיר מפרמישלאן ורבי מנחם מנדל מקוצק. נפטר בד' בכסלו ה'תרל"ח (1877), כבן שישים ושלוש, בעיר המרפא מראנו שבאיטליה. גופתו הועברה לאמשינוב ונקבר שם. מצבתו והאוהל שעל קברו שוקמו בדורנו.