רבי יוסף צבי דושינסקי זי"ע - מהרי"ץ

תולדות חייו

נולד בכ"ה בתמוז ה'תרכ"ז (1867) בעיירה פאקש שבהונגריה, לאביו רבי ישראל דושינסקי. בצעירותו למד בישיבת פרשבורג אצל רבי שמחה בונם סופר בעל "שבט סופר", רבה של פרשבורג, וכן אצל רבי משה פולק, רבה של בוניהאד. דרכו הושפעה מהשקפתו של החתם סופר ומבית מדרשו. נשא לאישה את מרת אסתר, בתו של רבי מרדכי יהודה לייב ווינקלר, רבה של מאד ובעל "לבושי מרדכי". בה'תרנ"ה (1895) נתמנה לרב העיר גאלנטה, ושם ייסד ישיבה גדולה שמשכה תלמידים רבים. בה'תרפ"א (1921) עבר לכהן ברבנות חוסט, שבה עמדה אחת הישיבות הגדולות בהונגריה, ושם עמד בראש הקהילה והישיבה כשתים עשרה שנה. לאחר פטירת רבי יוסף חיים זוננפלד בה'תרצ"ב (1932) נבחר לגאב"ד העדה החרדית בירושלים, ובז' באלול ה'תרצ"ג (1933) עלה לארץ ישראל. בירושלים ייסד את ישיבת בית יוסף צבי, ועמד בראש העדה החרדית כחמש עשרה שנה כפוסק וכראש ישיבה. היה ממנהיגי אגודת ישראל בארץ ישראל, ומשנת ה'תרצ"ז (1937) חבר מועצת גדולי התורה. מחיבוריו נדפסו: "צאן יוסף" (אגרות ונאומים), "עוד יוסף חי", "תורת מהרי"ץ" על התורה בחמישה כרכים, "תהלות מהרי"ץ" על תהלים, שו"ת מהרי"ץ בשני כרכים, "חידושי מהרי"ץ" על כמה מסכתות הש"ס, "מעט צרי" על חנוכה, הגדה של פסח עם פירושו ו"דרשות מהרי"ץ" בארבעה כרכים. רוב חיבוריו נדפסו לאחר פטירתו. בין תלמידיו היו רבי ישראל חיים הירש, רבה של בילקע ולאחר מכן האדמו"ר מבאד ישל בירושלים, רבי דוד שלמה אייכלר ורבי ברוך מילר. נפטר בערב סוכות, י"ד בתשרי ה'תש"ט (1948), בירושלים, ונקבר בבית העלמין שערי צדק. בנו היחיד, רבי ישראל משה דושינסקי, כיהן אחריו כראב"ד העדה החרדית וכראש הישיבה.