רבי ישראל מזרחי

תולדות חייו

רבי ישראל מאיר מזרחי נולד בסביבות ה'ת"ן (1690) לאביו רבי יוסף, בנו של רבי אברהם מזרחי בעל "זכרון לבני ישראל". אביו נפטר כשהיה כבן שש, והוא גדל בבית אחיו הגדול רבי ניסים חיים משה מזרחי, לימים הראשון לציון ובעל "אדמת קודש". לימים נשא לאשה את בת אחיו רבי ניסים, שהייתה בת דודתו. בירושלים למד אצל הראשון לציון רבי אברהם יצחקי, אצל רבי יהודה הכהן טנוג'י ואצל אחיו רבי ניסים. נמנה עם חכמי ישיבת בית יעקב פיריירה, הישיבה המרכזית של חכמי ירושלים באותה תקופה, ולימד בה. בשנת ה'תפ"ו (1726) יצא בשליחות כולל ירושלים לטורקיה וליוון יחד עם רבי יוסף טרגאן, כדי לאסוף כספים לעניי העיר. במסעו שהה בשאלוניקי ובקורפו. בקורפו ייסד ישיבה, והנהיג בה את אמירת תיקון חצות על פי האר"י. כשחזר לירושלים כיהן כדיין בבית דינו של רבי אליעזר נחום, ונחשב לאחד מחשובי רבני העיר. חתם על תקנות הקהל ועל הסכמות לספרים רבים. לאחר פטירת רבי יצחק הכהן רפפורט עמד כשנה בראש ישיבת בית יעקב פיריירה. בין תלמידיו היו רבי יונה נבון, רבו של החיד"א, ורבי אברהם מיוחס. חיבורו העיקרי הוא ספר השו"ת "פרי הארץ", בשלושה חלקים לפי חלקי השולחן ערוך. החלק הראשון נדפס בקושטא בשנת ה'תפ"ז (1727), ובנו רבי שלמה חייא מזרחי הוציא מהדורה בשאלוניקי. עוד חיבר את "תפארת ישראל", קובץ גדול של דרשות, ואת "נר המזרחי", ביאור להגהות הרמ"ה על ספר מצוות גדול בהלכות חנוכה. שני החיבורים האלה נשארו בכתב יד. הערותיו על הלכות פסח ומגילה בשולחן ערוך ובספר "פרי חדש" נדפסו בספר "בית אהרן וישראל". נפטר בירושלים בשנות ה-1750 ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים, סמוך לאחיו רבי ניסים. הניח אחריו שני בנים: רבי שלמה חייא מזרחי ורבי דוד מזרחי.