רבי יונה נבון זי"ע

תולדות חייו

רבי יונה נבון נולד בירושלים בשנת ה'תע"ג (1713) לאביו רבי חנון נבון. אביו נפטר בשנת ה'תפ"ב (1722), כשהיה בן תשע. רבי יונה היה גיסו של רבי יצחק זרחיה אזולאי, אביו של החיד"א, וחתנו של רבי דוד די סילוה. נכדו היה הראשון לציון רבי יונה משה נבון, ונכד נוסף שלו, רבי מרדכי בנימין נבון, חיבר גם הוא ספרי הלכה. לאחר פטירת אביו החל ללמוד בישיבת בית יעקב פירירה בירושלים אצל רבי ישראל מאיר מזרחי, בעל שו"ת "פרי הארץ". בשנת ה'תק"ב (1742) החל ללמד בישיבת כנסת ישראל שייסד רבי חיים בן עטר, בעל "אור החיים". לאחר פטירת מייסדה עמד בראשה במשך כמה שנים, ואחריו עמד בראשה רבי יוסף אמזלג. בשנת ה'תק"ד (1744) נמנה עם חכמי ישיבת יפאר ענוים שבראשה עמד הראשון לציון רבי חיים אברהם רפאל בן אשר. יחד עם חברו רבי שם טוב גבאי עמד גם בראש ישיבת גדולת מרדכי, ישיבה קטנה שנקראה על שם הנדיב מרדכי טאלוק. בשנת ה'תק"ו (1746) יצא בשליחות לטורקיה וליוון, ושב לירושלים לאחר כשנתיים. בשנת ה'תק"ח (1748) מונה לדיין בבית דינו של הראשון לציון רבי יצחק הכהן רפאפורט. הוא חתם על כמה מתקנות ירושלים, ובהן תקנה בעניין צניעות לבוש הנשים ותקנה נגד משחקי קלפים משנת ה'תקי"ד (1754). ספרו הידוע הוא שו"ת "נחפה בכסף", תשובות על ארבעת חלקי הטור ופירוש להגהות הר"ם על הסמ"ג. חלקו הראשון נדפס בקושטא בשנת ה'תק"ח (1748), בזמן שליחותו, וחלקו השני נדפס לאחר פטירתו. ספרו "גט מקושר" כולל דיונים על "גט פשוט" של רבי משה בן חביב, והוציא אותו לאור בנו ותלמידו רבי אפרים נבון בליוורנו בשנת ה'תקכ"ב (1762). ביאור על הלכות פסח, וכן תשובות, דרושים וליקוטים שכתב, נשארו בכתב יד. בין תלמידיו המובהקים היו החיד"א ורבי יום טוב אלגאזי, שכיהן לימים כראשון לציון. החיד"א כתב עליו: "וכמעט לא הניח פסקן כמותו בגלילותינו, והיה חסיד ומקובל". רבי יונה נבון נפטר בירושלים בט"ז בשבט ה'תק"כ (1760), בן ארבעים ושבע, ונקבר בבית הקברות שבהר הזיתים.