רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע - בני יששכר

תולדות חייו

נולד בסביבות שנת ה'תקמ"ג (1783) ביאבורניק שבגליציה, לאביו רבי פסח לנגזם, מלמד תינוקות שמוצאו מרבי שמשון מאוסטרופולי. אמו, רחל מינא, הייתה בת אחיהם של רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי. לפי המסורת המשפחתית הבטיח רבי אלימלך לאמו בן שיחיה, וביקש שייקרא בשמו; משום שלא נהגו לקרוא בשם אדם חי, נוסף לו השם צבי. בהמשך החליף את שם משפחתו מלנגזם לשפירא. נשא לאשה את חנה מינדל, בת רבי שמואל מציטשעש. בצעירותו נמשך לחסידות והיה מתלמידיהם של גדולי הדור שהיו תלמידי רבי אלימלך מליז'נסק: רבי יעקב יצחק הורוביץ (החוזה מלובלין), רבי מנחם מנדל מרימנוב, רבי ישראל הופשטיין (המגיד מקוז'ניץ) ורבי אברהם יהושע השל מאפטא בעל 'אוהב ישראל'. בחצר החוזה מלובלין התקרב לרבי נפתלי צבי מרופשיץ ולרבי צבי הירש מזידיטשוב, וקשרי ידידות עמוקים נקשרו ביניהם. כיהן ברבנות בכמה קהילות בגליציה, ובהן ריבוטיטש וסטריז'וב, ועיקר מקום מושבו היה בדינוב, שבה נהג באדמו"רות והייתה למרכז החסידות שייסד. לתקופה עבר לכהן ברבנות מונקאטש שבהונגריה. שם אסר את פיטום האווזים מחשש טריפות, ובעקבות המחלוקת שהתעוררה עזב את העיר ושב לדינוב. מונקאטש נעשתה לימים מרכז לחסידות שהקים, בידי צאצאיו. חיבר ספרים רבים בהלכה, באגדה, בחסידות ובקבלה, ורבים מהם נדפסו פעמים רבות. בראשם 'בני יששכר', מאמרים על סדר חודשי השנה ומועדיה, המבארים את מהותו של כל חודש ואת משמעותו הקבלית, והוא נמנה עם ספרי היסוד של החסידות. לפי המסורה במשפחתו אמר לו החוזה מלובלין שהוא משבט יששכר, ומכאן שם הספר. עוד חיבר את 'אגרא דכלה' על התורה, 'אגרא דפרקא', 'דרך פקודיך' על תרי"ג המצוות, 'דרך עדותיך' על ספר יהושע, 'כלי הרואים' על עובדיה, 'רגל ישרה' - מפתח למונחי הקבלה והחסידות, ו'מעיין גנים', ועוד. מכתביו היה חותם בנוסח "האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו". נפטר ביח בטבת ה'תר"א (1841) בדינוב ונקבר שם באוהל. הניח שלושה בנים ושלוש בנות. בנו רבי דוד ממלא את מקומו באדמו"רות דינוב, ובנו רבי אלעזר היה רב ואדמו"ר בלאנצהוט ומייסד ענף לאנצהוט. מצאצאיו רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בעל 'מנחת אלעזר' ורבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג.