רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זי"ע - הגרי"ז

תולדות חייו

רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק נולד בכ' בתשרי ה'תרמ"ז (1886) בוולוז'ין (בלארוס). הוא היה בנו השלישי של רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, שכיהן אז כראש ישיבה בישיבת עץ חיים בוולוז'ין והיה לימים רבה של בריסק. שושלת המשפחה הייתה מהחשובות שביהדות ליטא. בצעירותו למד אצל אביו וספג ממנו את דרך הלימוד האנליטית שנקראה על שם העיר, "דרך בריסק". אשתו הייתה בת למשפחת אויערבאך. אחרי פטירת אביו בשנת ה'תרע"ח (1918) מונה לרבה של בריסק (ברסט, בלארוס) ועמד בראש הקהילה ובראש הישיבה שבעיר. בשנים אלה נעשה לאחת הדמויות התורניות הבולטות בליטא ובפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת ה'תרצ"ט (1939) נמלט לווילנה, ובשנת ה'תש"א (1941) עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. אשתו ושלושה מילדיו נשארו מאחור ונספו בשואה. בירושלים חידש את ישיבת בריסק. החל משנת ה'תש"ה (1945) מסר שיעורים לקבוצת תלמידים בביתו, ושיעוריו עסקו בעיקר בסדר קדשים. בדרך הלימוד שקיבל מאביו הקפיד לפרק כל הלכה ליסודותיה ולהגדיר את מושגיה בדיוק. בהלכה למעשה נודע בהחמרתו בקיום המצוות. ישיבות בריסק שהקימו בניו ותלמידיו ממשיכות עד היום את דרכו בלימוד ואת חומרותיו בהנהגה. בירושלים היה ממנהיגי היהדות החרדית. התנגד בתוקף לציונות ולהכרה בסמכותה של מדינת ישראל, ובכלל זה לגיוס בנות ולכל משא ומתן עם ההנהגה הציונית. עם זאת ראה בניצחון במלחמת העצמאות נס, ונהג בכבוד ברבנים שתמכו בציונות, כגון הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. את חידושיו לא כתב לשם הדפסה, ורובם נשתמרו ברשימות תלמידיו ובמסורת שבעל פה. מהם נדפסו "חידושי מרן רי"ז הלוי" על הרמב"ם ועל התורה, וכן קובצי שיעורים שונים. מתלמידיו: רבי אלעזר מנחם מן שך, רבי משה שמואל שפירא, רבי משה שטרנבוך ורבי יחיאל מיכל פיינשטיין. בנו רבי יוסף דב (רבי בערל) עמד אחריו בראש ישיבתו, ובנו רבי מאיר עמד בראש ישיבת בריסק נוספת בירושלים. אחיינו רבי יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון כתב עליו את המסה "מה דודך מדוד". נפטר בט' בתשרי ה'תש"ך (1959) בירושלים. בהלווייתו השתתפו כעשרים אלף איש, ועל פי בקשתו לא נישאו הספדים. נקבר בהר המנוחות בירושלים.