רבי חיים הלוי סולוביצ'יק זי"ע - מבריסק

תולדות חייו

רבי חיים הלוי סולובייצ'יק נולד בשנת ה'תרי"ג (1853) בוולוז'ין שבפלך וילנה. אביו, רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק בעל "בית הלוי", כיהן ברבנות סלוצק ואחר כך ברבנות בריסק, ואמו הייתה צירל בת רבי יצחק עפרון. את עיקר תורתו קיבל מאביו. לפי מסורת המשפחה למד גם אצל רבי מנדל מסלוצק בשנים שבהן כיהן אביו ברבנות העיר. בשנת ה'תרל"ג, כשהיה כבן עשרים, נשא את ליפשא, בתו של רבי רפאל שפירא ונכדתו של הנצי"ב, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין. בגיל עשרים ושבע לערך נתמנה למשנה לנצי"ב בראשות ישיבת עץ חיים בוולוז'ין, ומסר בה שיעורים עד שנסגרה הישיבה בשנת ה'תרנ"ב (1892). בשיעוריו גיבש דרך לימוד חדשה שהשפיעה על דורות של תלמידים. בשנת ה'תרנ"ב נפטר אביו, ורבי חיים נתמנה לרב העיר בריסק במקומו. הוא כיהן בתפקיד כעשרים ושש שנה, עד פטירתו. ברבנותו התרכז בעיקר בצורכי הציבור ובעזרה לנזקקים, וביתו נודע במעשי הצדקה ובהכנסת האורחים. הוא נודע בהחמרתו בדיני פיקוח נפש ובהתנגדותו לציונות, שהשפיעה על עמדת העולם הליטאי בשאלה זו. השתתף בוועידת הרבנים בפטרבורג בשנת ה'תר"ע (1910). שיטת הלימוד שלו, הידועה כ"שיטת בריסק" או "דרך הלימוד הבריסקאית", מתמקדת בהגדרה מדויקת של המושגים ההלכתיים ובפירוקם ליסודותיהם. לעיתים קרובות הבחין בין "שני דינים" בסוגיה, ובין דין שחל על החפץ לדין שחל על הגברא. שיטה זו הפכה לדרך הלימוד המרכזית בעולם הישיבות. רוב חידושיו נדפסו לאחר פטירתו. בספר "חידושי רבנו חיים הלוי" כונסו חידושיו על הרמב"ם, שכתב והגיה בעצמו. "חידושי הגר"ח" (הקרוי "סטנסיל") על הש"ס הועתק מן הזיכרון מתוך כתבים שלא הוגהו. חיבורים נוספים, כמו "מגנזי הגר"ח" ו"כתבי רבינו חיים הלוי", יצאו לאור בידי תלמידיו ונכדיו. מתלמידיו נודעו רבי שמעון שקופ, רבי ברוך בער לייבוביץ, רבי איסר זלמן מלצר, רבי אלחנן וסרמן ורבי יחזקאל אברמסקי, וכן בניו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק (הגרי"ז) ורבי משה סולובייצ'יק. בנו הגרי"ז המשיך את דרכו ברבנות בריסק ואחר כך בירושלים. בחורף ה'תרע"ח (1918) חלה. לאחר שהות קצרה בביאליסטוק עבר בהמלצת הרופאים לאוטבוצק, ושם נפטר בכ"א באב ה'תרע"ח (1918). לאחר דין תורה בין קהילות בריסק, ורשה ואוטבוצק נקבר בבית העלמין היהודי בוורשה, סמוך לקבר הנצי"ב.