
קשרים
- בני/בנות זוג
- עזיזה לחייני
- ילדיו
- רבי אבא אברהם אבוחצירא זי"ערחל אשת רבי משה פדידהחנה אשת רבי מסעוד נזרי
- תלמידיו
- רבי דוד אבוחצירארבי ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי)רבי משה תורג'מןרבי מכלוף אבוחצירארבי שלמה אמסלם
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תר"ך (1860) בריסאני שבחבל תפילאלת (מרוקו). הוא היה בנו הצעיר של רבי יעקב אבוחצירא בעל "אביר יעקב", ונקרא על שם האר"י. למד תורה וקבלה בישיבת אביו, ובגיל 16 כבר כתב הקדמה לספרי אביו. בגיל 23 החל ללמד תלמידים ולחבר ספרים, ובין תלמידיו היו אחייניו רבי דוד אבוחצירא ורבי ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי). שהה תקופה בארץ ישראל ושב למרוקו לכל המאוחר בשנת ה'תרס"ג (1903). לא כיהן במשרה רשמית, אבל היה מוערך בקהילות תפילאלת ונשלח כמה פעמים לגייס כספים לישיבה. חיבר את "תולדות יצחק" ופיוטים, הידוע שבהם "אעופה אשכונה". ביום שישי, יד בשבט ה'תרע"ב (1912), נרצח בידי שודדים ליד תולאל בעת מסע גיוס כספים לישיבה, ונקבר שם באותו יום.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תר"ך (1860) בריסאני שבחבל תפילאלת (מרוקו). הוא היה הבן הצעיר של רבי יעקב אבוחצירא בעל "אביר יעקב", ונקרא יצחק על שם האר"י. בבית אביו ובישיבתו למד תורה וקבלה. כבר בנעוריו נודע בכישרונותיו: בגיל 16 כתב הקדמה לספרי אביו, ובגיל 23 החל ללמד תלמידים ולחבר חיבורים משלו. תקופה מסוימת שהה בארץ ישראל. המקורות חלוקים בשאלה מתי היה שם וכמה זמן, ולפי מסורת משפחתית שהה בה כשלוש עשרה שנה. לכל המאוחר בשנת ה'תרס"ג (1903) כבר שב למרוקו. את אשתו עזיזה לחייני, אחותו של רבי יחיא לחייני, נשא במרוקו. נולדו להם בן ושתי בנות: רבי אבא, שנשא את בת רבי דוד אבוחצירא; רחל, אשת רבי משה פדידה; וחנה, אשת רבי מסעוד נזרי. הוא לא כיהן במשרה רשמית בישיבה, אבל זכה להערכה רבה בקהילות תפילאלת ונודע כמקובל וכבעל רוח הקודש. כמה פעמים נשלח לגייס כספים להחזקת ישיבת המשפחה. ממשיכי השושלת למדו אצלו, ובהם אחייניו רבי דוד אבוחצירא ורבי ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי), וכן רבי משה תורג'מן, רבי מכלוף אבוחצירא, רבי אליהו אבוחצירא ורבי שלמה אמסלם. בין חיבוריו "תולדות יצחק", הכולל את החיבורים "אלף המגן", "לב טהור", "שבת הגדול" ו"שערי בינה". חיבוריו "שרביט הזהב" על התלמוד, "זבחי צדק" בדיני שחיטה וכשרות ו"כתר תורה" (דרשות) לא נדפסו. כן כתב הקדמות לספרי אביו "גנזי המלך", "שערי ארוכה" ו"פתחי חותם", וחיבר פיוטים, הידוע שבהם "אעופה אשכונה". פיוטיו נדפסו בספר "יגל יעקב". בחורף ה'תרע"ב (1912) יצא שוב בשליחות הישיבה. ביום שישי, יד בשבט ה'תרע"ב (2 בפברואר 1912), בהיותו כבן 52, נורה ונרצח בידי שודדים ליד תולאל שבמרוקו. הוא נקבר שם באותו יום לפני כניסת השבת, ועל שם מקום קבורתו נקרא "רבי יצחק דמן תולאל". קברו הפך למקום עלייה לרגל.
ספריו4
- זבחי צדק
- כתר תורה
- שרביט הזהב
- תולדות יצחק