רבי יצחק זי"ע - איצל'ה וולוז'ינר

תולדות חייו

רבי יצחק מוולוז'ין, המכונה ר' איצל'ה וולוז'ינר, נולד בשנת ה'תק"ם (1780) בוולוז'ין (בלארוס). אביו היה רבי חיים מוולוז'ין, מגדולי תלמידי הגר"א ומייסד ישיבת "עץ חיים" בוולוז'ין. אמו שרה הייתה בתו של רבי אריה לייב גינצבורג, המכונה "ר' לייב כתבן". אשתו באה ממשפחת הוטנר, ועליה ידוע מעט. את תורתו קיבל מפי אביו. מסופר שבילדותו הובא לפני הגר"א, והגר"א התרשם ממנו. אחרי פטירת אביו בשנת ה'תקפ"א (1821) קיבל עליו את ראשות ישיבת וולוז'ין, ובמקביל כיהן כרב העיר. בתקופתו התבססה הישיבה כמרכז התורה החשוב בליטא, ולמדו בה רבים שהיו לימים מגדולי הרבנים בדורם. מלבד ראשות הישיבה היה רבי יצחק ממנהיגי הציבור הבולטים של יהדות ליטא ורוסיה הלבנה במחצית הראשונה של המאה ה-19. בני דורו כינו אותו "נשיא ישראל" ו"חכימא דיהודאי", והשלטונות הרוסיים ראו בו מעין רב ראשי ליהודי ליטא ורוסיה הלבנה. הוא נסע פעמים רבות לפטרבורג כדי להשתדל בענייני הכלל, ובשאלות הציבוריות של התקופה פעל יחד עם רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, בעל "צמח צדק". בין תלמידיו בישיבה היו רבי מרדכי גימפל יפה, רבי אליהו חיים מייזל, רבי שמואל מוהליבר, רבי מרדכי אליאשברג, רבי שמואל סלנט, רבי יחיאל מיכל עפשטיין, רבי יצחק יעקב ריינס, רבי ישראל איסר שפירא ורבי מאיר פיימר. כתבי הלכה כמעט לא הותיר. את הגהותיו הוסיף לספר אביו "נפש החיים". מדרשותיו, שקיבצו תלמידיו, נדפסו אחרי פטירתו בשני ספרים: "מילי דאבות" על מסכת אבות (וילנה, ה'תרמ"ח, 1888) ו"פה קדוש" על התורה (ורשה, ה'תר"ן, 1890). נולדו לו בן אחד שחי, רבי אליהו שלמה זלמן, וחמש בנות, וחתניו היו מגדולי הדור: רבקה נישאה לרבי אליעזר יצחק פריד, שעמד אחריו בראש הישיבה, ריינה בתיה נישאה לרבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), ובנותיו האחרות נישאו לרבי שמואל לנדא מווילנה, לרבי זלמן משה יפה ולרבי צבי הירש רבינוביץ מאיוויניץ. שני בנים נוספים, חיים ושמחה נפתלי הרץ, מתו בילדותם. נפטר בערב שבת, כ"ו באייר ה'תר"ט (1849), באיוויניץ הסמוכה לוולוז'ין. מפני כבוד השבת נקבר שם ולא בקברי אבותיו.