רבי חיים איצקוביץ - מוולוז'ין

תולדות חייו

רבי חיים נולד בז' בסיון ה'תק"ט (1749) בעיירה וולוז'ין (בלארוס). אביו, רבי יצחק בן חיים, היה פרנס העיירה. אמו רבקה הייתה בתו של רבי יוסף רפפורט, אב"ד פיאסצ'נו ומינסק, נכדו של רבי שמחה הכהן רפפורט. גם אחיו, רבי שלמה זלמן ורבי שמואל, נודעו כתלמידי חכמים. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, שכיהן אז ברבנות מינסק, ואצל רבי אריה לייב גינצבורג בעל "שאגת אריה", שהיה באותם ימים רבה של וולוז'ין. בגיל 19 בא לראשונה לפני הגאון מווילנא, ומאז נעשה תלמידו המובהק ונשען על דרכו בלימוד ובהנהגה. בסביבות שנת ה'תקל"ד (1774) נתמנה לרב בוולוז'ין, וכיהן שם רוב ימיו. רק לשנה אחת יצא לכהן ברבנות וילקומיר, ואחר כך חזר לעירו. לאחר פטירת רבו, הגאון מווילנא, פרסם בשנת ה'תקס"ב (1802) קריאה לציבור לתמוך בהקמת ישיבה, וייסד בוולוז'ין את ישיבת "עץ חיים". הישיבה הייתה לדגם לישיבות ליטא, ובזכותה נקרא "אבי הישיבות", והישיבה עצמה נודעה בכינוי "אם הישיבות". כמו כן היה סמכות רבנית של ארגון "הרוזנים" בווילנה, שתמך ביישוב הפרושים בירושלים. חיבורו העיקרי, "נפש החיים", בנוי מארבעה שערים ועוסק בכוונת התפילה, ביראת שמים ובמעלת לימוד התורה לשמה. בחיבור זה ביסס את מעמדו המרכזי של לימוד התורה בעבודת ה'. הספר הוצא לאור לאחר פטירתו בידי בנו רבי יצחק. עוד מדבריו נדפסו "רוח חיים", פירוש על מסכת אבות, ושו"ת "חוט המשולש", שראה אור בווילנה בשנת ה'תרמ"ב (1882) בידי חתנו ונכדו. בין תלמידיו היו בנו רבי יצחק (רבי איצלה מוולוז'ין), רבי יוסף זונדל מסלנט, רבי אריה לייב שפירא מקובנה, רבי דוד טבלי ממינסק, רבי אברהם שמחה ממסטיסלב, רבי יעקב ברוכין ורבי אליהו רגולר. בנו רבי יצחק ירש את מקומו בראשות הישיבה. בתו אסתר נישאה לרבי הלל פריד מגרודנו, ובתו רעלקה נישאה לרבי יוסף סולובייצ'יק, רבה של וילקומיר וקובנה. היה לו גם בן בשם יוסף. נפטר בי"ד בסיון ה'תקפ"א (1821) בגיל 72, ונקבר בוולוז'ין.