רבי יעקב בירב זי"ע - מהר"י בירב

תולדות חייו

רבי יעקב בירב נולד בשנת ה'רל"ד (1474) בעיירה מקדה שבממלכת קסטיליה, סמוך לטולדו. לפי המסורת שם אביו היה רבי משה. בצעירותו למד תורה אצל רבי יצחק אבוהב, "גאון קסטיליה", כנראה בישיבתו שבגוואדלחארה. בגירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב (1492) היה כבן שמונה עשרה, ועבר לצפון אפריקה. שם כיהן כרב בקהילה הגדולה של פאס שבמרוקו, ובשנת ה'רנ"ג (1493) עבר לתלמסאן. שהה גם באלג'יר, והעתיק שם חלקים משו"ת התשב"ץ. בסביבות שנת 1510 עבר למצרים וישב בבית הדין של הנגיד רבי יצחק הכהן שולאל בקהיר. בשנת 1516 עלה לירושלים ועמד בראש ישיבה עד שנת 1519. אז שב עם תלמידיו למצרים בגלל הדוחק הכלכלי, ועסק שם גם במסחר. בשנת ה'רפ"ד (1524) התיישב בצפת, ובשנים שאחר כך נדד בין דמשק, מצרים, ירושלים ועזה. בסביבות שנת ה'רצ"ה (1535) קבע את מושבו בצפת לצמיתות, ושם נתמנה לראש הישיבה ולאב בית הדין. הוא היה הדמות המרכזית בחיים הרוחניים של העיר, שהייתה אז מרכז תורני גדול. בשנת ה'רצ"ח (1538) יזם ניסיון לחדש את הסמיכה, בהסתמך על דברי הרמב"ם שחכמי ארץ ישראל יכולים להסמיך מחדש. הוא הסמיך ארבעה מתלמידיו: רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני (המבי"ט), רבי אברהם שלום ורבי ישראל די קוריאל. רבי לוי בן חביב (הרלב"ח), רבה של ירושלים, התנגד לחידוש הסמיכה, והפולמוס שפרץ ביניהם הכשיל את היוזמה. לפי המסורת שלח רבי יעקב בירב סמיכה לרבי לוי בן חביב, אך הלה לא קיבל אותה. בין תלמידיו היו גם רבי מנחם הבבלי ורבי חיים החבר. מחיבוריו נדפסו שו"ת מהר"י בירב, יחד עם חידושיו על מסכת קידושין, בוונציה בשנת ה'תכ"ג (1663). רק חלק מהתשובות שרד. כתב גם הגהות על הלכות במשנה תורה להרמב"ם שלא נכתב עליהן "מגיד משנה", פירוש על ספר יהושע שנדפס בקובץ "לקוטי שושנים", סדר חליצה וביאורים לאגדות ולמאמרי חז"ל. נפטר בצפת ונקבר בבית העלמין העתיק בעיר. בית הכנסת "בירב" בעיר העתיקה של צפת נקרא על שמו.