רבי יחיאל מיכל זי"ע - המגיד מזלאטשוב

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תפ"ו (1726) בברודי (אוקראינה). לפי מסורת אחרת נולד בשנת ה'תצ"א (1731). אביו, רבי יצחק מדרוהוביטש, נמנה תחילה עם המתנגדים לבעל שם טוב, ולאחר מכן נעשה ממעריציו ושלח אליו את בנו הצעיר. לפי המסורת, אמו פייגא הייתה מצאצאי רבי מאיר פאפירש, ממפיצי קבלת האר"י. אשתו הייתה רחל בת רבי משה. בצעירותו שימש את הבעל שם טוב ונעשה מגדולי תלמידיו. אחרי פטירת הבעל שם טוב נמנה עם תלמידי רבי דוב בער, המגיד ממזריטש, ושהה אצלו כמה פעמים. מסופר שרבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) למד ממנו שצדיק המנהיג עדה צריך להשתמש גם במופתים. כיהן כמגיד מישרים בקהילות ברודי, קאלק, זלוטשוב ויאמפולי, ובשם זלוטשוב נקרא. לאחר פטירת הבעל שם טוב היה ממנהיגי העדה החסידית. נודע בקדושתו ובפרישותו היתרה. בדרשותיו נהג לפרט חטאים שאדם עושה בסתר או במחשבה, וכך עורר את שומעיו לתשובה. נהג להתפלל באיחור, ופירש שכשבט דן, המאסף לכל המחנות, הוא מלקט תפילות שנאמרו בלי כוונה ומעלה אותן. הלחין כמה ניגונים, ומפורסם שבהם הוא "התעוררות רחמים רבים". לא חיבר ספרים, ותורתו נשתמרה בכתבי בניו ותלמידיו. לאחר שנים ליקט רבי נתן נטע דונר את דבריו בספר "מים רבים". בדורות האחרונים נדפסו ליקוטים נוספים מתורתו ומהנהגותיו, ובהם "תורת המגיד מזלאטשוב". בין תלמידיו היו רבי משולם פייבוש הלר מזבאראז', בעל "יושר דברי אמת", רבי חיים טירר מטשרנוביץ, בעל "באר מים חיים", רבי דוד שלמה אייבשיץ, בעל "ערבי נחל", רבי מרדכי מנשכיז, רבי יששכר בער מזלוטשוב ורבי אברהם מרדכי מפינטשוב. היו לו חמישה בנים, ולהם נמשל "חמישה ארזים": רבי יוסף מיאמפולה, רבי יצחק מראדוויל, רבי משה מזוויהיל, רבי מרדכי מקרמניץ ורבי בנימין זאב מזבאראז'. בתו מרים נישאה לרבי דוד הלוי מסטפין. נפטר בשבת כ"ה באלול ה'תקמ"א (1781) ונקבר ביאמפולי. על מצבתו חקוקה המילה "וקמת", ומכאן היו שסברו שנפטר בשנת ה'תקמ"ו (1786). רבי נתן נטע דונר הכריע שנפטר בשנת ה'תקמ"א.