רבי ישראל משה דושינסקיא זי"ע - המהרי"ם דושינסקי

תולדות חייו

נולד בכ"א בכסליו ה'תרפ"ב (1921) בחוסט (אוקראינה), בנו היחיד של רבי יוסף צבי דושינסקי (המהרי"ץ) ושל אשתו אסתר. בשנת ה'תרצ"ג (1933), כשהיה בן אחת עשרה, עלה עם אביו לירושלים. אביו כיהן שם לימים כגאב"ד העדה החרדית. בירושלים למד בתלמוד תורה "שומרי החומות", ולאחר בר המצווה שלו המשיך בישיבה שייסד אביו. נשא לאשה את אלטע מרים לאה, בתו של רבי יהושע דוד גרוס, ראש קהילת סאטמר ברומניה. בשנותיו האחרונות של אביו החל למסור שיעורים בישיבה במקומו. בי"ד בתשרי ה'תש"ט (1948) נפטר אביו, והוא עמד בראש הישיבה והקהילה כשהיה בן עשרים ושבע. בימיו התפתחה קהילת דושינסקי לחצר חסידית שלמה, ובה מוסדות בארץ ובחוץ לארץ. בהוראת רבי ישראל אלטר מגור החל לערוך שולחנות בשבתות. כיהן גם כנשיא בית היתומים דיסקין וכנשיא החברה קדישא של הפרושים, ובשנת ה'תשנ"ו (1996) ייסד את "התאחדות חבורות האברכים". ייחס חשיבות ללימוד הלכות טהרת המשפחה בימי השובבי"ם, ומנהג זה התפשט בציבור. בשנת ה'תשכ"ח (1968) מונה לדיין בבית הדין של העדה החרדית. בשנת ה'תשמ"ט (1989) נעשה ראב"ד העדה החרדית אחרי רבי משה אריה פרוינד. בשנת ה'תשנ"ו (1996) נבחר לגאב"ד העדה החרדית, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו. דברי תורתו נדפסו בספר "תורת מהרי"ם" על התורה ועל המועדים. בין תלמידיו היו רבי מאיר בראנדסדורפער, רבי אברהם יצחק אולמן, רבי יעקב מענדל יורוביץ ורבי נפתלי הירצקא פרנקל, חברי בד"ץ העדה החרדית, וכן רבי שמואל דוד אונגר, האדמו"ר מנייטרא. נפטר בירושלים בכ"ב באדר ב' ה'תשס"ג (2003), בן שמונים ואחת. נקבר בבית הקברות שערי צדק בירושלים, ליד קבר אביו, ועל מצבתו נחקק: "ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל". את מקומו בהנהגת הקהילה ירש בנו רבי יוסף צבי דושינסקי. בנו השני, רבי מרדכי יהודה, כיהן כרב קהילת דושינסקי בבית שמש.