רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תפ"ד (1724) בירושלים. אביו, רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, היה צאצא דור חמישי למשפחת אנוסים מספרד שהגיעה מפאס לחברון. אמו שרה הייתה ממוצא אשכנזי, בתו של המקובל רבי יוסף ביאלר. בצעירותו למד בירושלים אצל רבי יונה נבון בעל "נחפה בכסף", שהיה רבו המובהק. כמו כן למד בישיבת "כנסת ישראל" של רבי חיים בן עטר (בעל "אור החיים") ובישיבת "בית יעקב" אצל רבי יצחק הכהן רפפורט. יחד עם רבי יום טוב אלגאזי למד קבלה בישיבת המקובלים בית אל, בחבורתו של רבי שלום שרעבי (הרש"ש). נשא לאשה את רחל בת רבי נסים ברכה, ונולדו להם שני בנים ושלוש בנות. בשנת ה'תקי"ב (1752) יצא בשליחות הראשונה שלו כשד"ר מטעם קהילת חברון. השליחות נמשכה כשש שנים, ובשנת ה'תקי"ח (1758) חזר לירושלים. בשנת ה'תקכ"א (1761) הוצעה לו משרת החכם בקהילה הספרדית-פורטוגזית באמסטרדם, אך הוא סירב ונשאר בירושלים, שבה כיהן כדיין. בשנים ה'תקכ"ד-ה'תקכ"ט (1764-1769) שימש רב ואב"ד באלכסנדריה, ואחר כך שב לארץ והתיישב בחברון. בשנת ה'תקל"ב (1772) יצא לשליחות נוספת, ובשנת ה'תקל"ח (1778) השתקע בליוורנו. שם קיבל את המשרה בתנאי שיוכל להקדיש את זמנו לכתיבת חיבוריו ולהדפסתם. לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא את רחל בת רבי משה הלוי מפיזה. במסעותיו ביקר בספריות ובארכיונים ברחבי אירופה, עיין בכתבי יד רבים ותיעד את דרכו ביומן "מעגל טוב". לפי אחת המנויות חיבר כ-122 ספרים, וכחמישים מהם נדפסו בחייו. חיבוריו עוסקים בהלכה, בקבלה, בפרשנות, במוסר ובדרוש. בתחום ההלכה חיבר את "ברכי יוסף", "מחזיק ברכה" ו"שיורי ברכה" על השולחן ערוך, ואת ספרי השו"ת "חיים שאל", "יוסף אומץ" ו"טוב עין". בין חיבוריו בפרשנות ובדרוש: "נחל קדומים", "ראש דוד", "פני דוד", "חומת אנ"ך", "כסא דוד" ו"לב דוד". חיבורו "שם הגדולים" הוא מפעל ביבליוגרפי מרכזי על חכמי ישראל וספריהם. בין תלמידיו היה רבי אברהם אליעזר הלוי. נפטר בשבת, י"א באדר ה'תקס"ו (1806), בליוורנו ונקבר שם. בשנת ה'תשט"ז יזם הרב הראשי לישראל, רבי יצחק נסים, את העלאת עצמותיו לארץ, בסיוע פרופ' מאיר בניהו. בשנת ה'תש"ך (1960) הועלו עצמותיו לירושלים, ונקבר מחדש בהר המנוחות. על שמו נקראו רחובות אחדים בישראל.