רבי יוסף זונדל סלאט זי"ע

תולדות חייו

רבי יוסף זונדל נולד בשנת ה'תקמ"ו (1786) בעיירה סלנט שבליטא. אביו, רבי בנימין בייניש, היה תלמיד חכם, ורבי יוסף זונדל למד אצלו בילדותו. משפחתו התייחסה לרבי אורי שרגא פייבוש. בצעירותו התקרב לרבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מווילנה, ונחשב לגדול תלמידיו. הוא נהג לנסוע לוולוז'ין כדי לקבל הדרכה מרבו. לאחר פטירת רבי חיים פנה לפוזנא ולמד אצל רבי עקיבא איגר את דרך לימודו. את רוב ימיו עשה בסלנט. שם ישב בבית המדרש ועסק בתורה ובעבודת המידות, ולא רצה לקבל עליו משרה רבנית. פרנסת הבית באה בעיקר מידי אשתו רבקה, שמכרה חומץ. דרך לימודו נמנעה מפלפול ארוך ומסובך וכוונה לבירור ההלכה למעשה. בפסיקתו היה מורה הוראה מעשי, שהתרחק מחידודים יתרים. בסלנט השפיע השפעה עמוקה על רבי ישראל סלנטר, שראה בו את רבו המובהק בדרכי יראה ומוסר. בהשראתו ייסד רבי ישראל את תנועת המוסר, ולכן רבי יוסף זונדל נחשב לאביה הרוחני של התנועה. בין תלמידיו נמנה גם רבי נתן פרידלנד. בח' בכסליו ה'תקצ"ח (1837), כשהיה כבן חמישים ושתיים, עלה לירושלים והשתקע בה. גם שם סירב לקבל מינוי רשמי לרב או לדיין, אך שימש בפועל מורה הוראה לכל העדות ונחשב לאחד ממנהיגי העדה האשכנזית בעיר. חתנו, רבי שמואל סלנט, מונה בשנת ה'ת"ר (1840) למורה הוראה ולראש בית הדין של העדה האשכנזית בירושלים, ולימים נעשה רבה של העיר. ספר לא הניח אחריו. נשתמרו ממנו רק מעט חידושי תורה וקונטרס קצר בשם "קיצור כללים בדקדוק". נפטר בג' בחשוון ה'תרכ"ו (1865), כבן שבעים ותשע, במגפת החולירע שפקדה את ירושלים, ונקבר בבית העלמין שבהר הזיתים.