רבנו גרשום זי"ע - מאור הגולה

תולדות חייו

רבנו גרשום בן רבי יהודה נולד בשנת ד'תש"ך (960) לערך. מקום הולדתו אינו ידוע בוודאות: יש שזיהו את הכינוי "ר' גרשון ממי"ץ" עם העיר מץ שבחבל לותרינגיה, ויש הסבורים שהוא שיבוש של מגנצא. אביו, רבי יהודה, נזכר בתשובותיו ובחלק מפיוטיו. אחיו, רבי מכיר בן יהודה, חיבר מילון של מונחי התלמוד בצרפתית עתיקה, שאבד. רבו המובהק היה רבנו יהודה הכהן ליאונטין הזקן, ולפי מסורת שהביא המהרש"ל קיבל גם מרב האי גאון, אך הדבר אינו מוכח. לאחר פטירת רבו עמד בראש הישיבה במגנצא, והפך אותה למרכז התורה של יהדות אשכנז. בדורו היה סמכות ההלכה הראשית בארצות אשכנז, ושאלות נשלחו אליו מקהילות רבות. בתשובותיו נקט לעתים את הלשון "אשיב לפי מה שהראוני מן השמים". שמו נקשר בעיקר בתקנות שתיקן, הידועות כ"חרם דרבנו גרשום": איסור נשיאת שתי נשים, אף שמצד הדין אין הדבר אסור, ואיסור לגרש אישה בעל כורחה. כן מיוחס לו האיסור לפתוח ולקרוא מכתב של חברו. קהילות אשכנז קיבלו את התקנות, ואילו קהילות ספרד ותימן לא קיבלו אותן. מחיבוריו נותרו תשובות, שרבות מהן נשתמרו בכתבי יד ובספרי הראשונים, וסליחות ופיוטים, ובהם הסליחה "זכור ברית אברהם". מיוחס לו פירוש על התלמוד הנדפס בגיליון הש"ס בחלק מן המסכתות, והוא קשור ל"קונטרס מגנצא" - פירוש שנתגבש בבית מדרשו, וחוקרים חלוקים בשאלה כמה ממנו נכתב בידו וכמה נערך בידי תלמידיו. כן נזכר שחיבר הלכות טריפות. בין תלמידיו המובהקים היו רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק בן יהודה, רבי אליעזר הגדול ורבי יהודה בן מאיר הכהן, ולפי המהרש"ל גם רבי אליהו הזקן. מבית מדרשו יצאו רבותיו של רש"י, ורש"י כינהו "רבינו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שמאיר עיני הגולה". מכאן כינויו "מאור הגולה". נפטר במגנצא בשנת ד'תשפ"ח (1028), ויש מקורות הנוקבים את שנת 1040. נקבר בגרמניה; קברו ניזוק במהלך השנים, ומצבתו נשמרה ונמצאת כיום במוזיאון היהודי בברלין.