רבי בן ציון רבין הכהן זי"ע

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תרע"א (1911) בבוכרה (אוזבקיסטן) לרבי פנחס הכהן רבין, מראשי הקהילה בעיר, שנרצח בידי הבולשביקים בשנת ה'תרפ"א (1921). נכדו של רבי יצחק חיים הכהן רבין, רבה של בוכרה. למד אצל דודו רבי חזקיה הכהן רבין, שגם הסמיכו לרבנות, ואצל רבי שלמה יהודה ליב אליעזרוב. בשנת ה'תרצ"ה (1935) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. שם למד בישיבה בשכונת הבוכרים, והוסמך בידי רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ורבי עובדיה הדאיה. לימים כיהן כרב בשכונת הבוכרים. אחר כך עבד כשוחט בתל אביב, ובשנת ה'תשכ"א (1961) מונה לראש השוחטים בעיר. בשנת ה'תשכ"ג (1963) עבר להתגורר בתל אביב, ובשנת ה'תשכ"ו (1966) מונה לרבה הראשי של העדה הבוכרית בה. כיהן בתפקיד עד פרישתו בשנת ה'תשמ"ז (1987). בנו הוא רבי פנחס הכהן רבין, אב"ד תל אביב. נפטר בשבת, ב' באדר ב' ה'תשנ"ה (1995), בירושלים, ונקבר בהר המנוחות.