רבי חזקיה הכהן רבין זי"ע

תולדות חייו

נולד בא' בשבט ה'תרל"ב (1872) בבוכרה, בן למשפחת רבנים ודיינים שכיהנו בעיר. אביו, רבי יצחק חיים הכהן רבין, היה רבה של בוכרה, וסבו היה רבי פנחס הכהן רבין, המכונה "הגדול". אמו, יוכבד, הייתה מבית משפחת מאמאן, נכדתו של רבי יוסף מאמאן המערבי, שחידש את חיי התורה בקהילת בוכרה. אחיו היו רבי ניסים הכהן ורבי פנחס הכהן רבין, נשיא הקהילה בבוכרה, שנרצח בשנת ה'תרפ"א. בצעירותו למד אצל רבי משה ברוך בעל "תיבת משה" ואצל רבי אהרן בן שמעון. לאחר מכן התמנה לרב הראשי ולראש בית הדין בבוכרה, ולפי הכתוב על מצבתו כיהן בתפקיד כארבעים שנה. נודע כבקי בהלכות גיטין, ומכל קהילות האזור הגיעו לבית דינו לסדר גיטין, ייבומים וחליצות. בה'תרע"א (1911) ביקר בארץ ישראל. בה'תרצ"ה (1935) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. משנת ה'ת"ש (1940) כיהן כדיין בבית הדין לעדת הספרדים בירושלים, שבראשו עמד רב העיר רבי חזקיה שבתי. פעל גם למען עולי בוכרה בעיר: ביוזמתו נוסדה בה'תרצ"ח ישיבת ש"ם בשכונת הבוכרים, הוא היה ממייסדי בית השחיטה לעופות בשכונה, וכיהן בהנהלת ישיבת שערי ציון. בין תלמידיו היה קרובו רבי בן ציון הכהן רבין, שקיבל ממנו סמיכה להוראה. נפטר בט' בטבת ה'תש"ה (1944) בירושלים ונקבר בהר הזיתים, בחלקת הספרדים. בנו, רבי יהודה הכהן רבין, שהיה ממנהיגי העדה הבוכרית בארץ, הקים לזכרו את בית הכנסת "עטרת חזקיה" בירושלים, וההדיר מכתביו את הספר "עטרת חזקיה - מזכרת הגיטין". הספר מקבץ מכתבי תורה והלכה שהגיעו לבית דינו בבוכרה, ובהם גיטין וחליצות מתקופת כהונתו. רחוב בשכונת הר נוף בירושלים נקרא על שמו.