רבי אפרים מנשה הכהן

תולדות חייו

רבי אפרים הכהן, המכונה גם אפרים זלכה הכהן, נולד בבגדאד שבעיראק בשנת ה'תרמ"ה (1885) לערך. אביו היה רבי מנשה ואמו שמחה לבית זלכה, ממשפחה ששמה נקשר בישיבת בית זילכה, מרכז התורה של יהדות בבל באותה תקופה. בצעירותו למד בישיבת בית זילכה אצל רבי עבדאללה סומך ואצל רבי אברהם דנגור, שעמד בראש הישיבה. את תורת הקבלה למד מרבי שמעון אגסי, מגדולי המקובלים בבגדאד, והיה מקורב לרבי יוסף חיים בעל "בן איש חי". בחודש אב ה'תרפ"ד (1924) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. שם המשיך ללמוד קבלה אצל רבי חיים שאול דוויק הכהן, ולמד גם בישיבת המקובלים "שושנים לדוד". במשך כעשרים שנה עמד בראש המקובלים בישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה, וגם לימד בתלמוד תורה "תורת אהרן" בשכונת בית ישראל. בשבתות דרש בבית הכנסת "אוהל רחל" בשכונת קטמון. בשנים שאחרי פרעות הפרהוד בעיראק סייע ליהודים יוצאי עיראק שעלו לארץ ושוכנו במעברות. לפניו למדו רבים, ובהם רבי יצחק כדורי, רבי מרדכי אליהו, לימים הרב הראשי לישראל, רבי שמואל דרזי ורבי יחזקאל עזרא דורי. בנו רבי שלום כהן, שגם הוא למד אצלו, היה לימים ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה. בן נוסף, רבי רפאל כהן, היה סופר סת"ם. נפטר בשבת, ג' בתשרי ה'תשי"ז (1956), כבן שבעים, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.