
רבי אליהו פרדס זי"ע
נולדיז בתמוז ה'תרנ"ג, 01/07/1893 למניינם·ירושלים
נפטריא בניסן ה'תשל"ב, 26/03/1972 למניינם·ירושלים
נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה
הרב הראשי הספרדי של רמת גן ואחר כך של ירושלים, חבר מועצת הרבנות הראשית ומחנך ותיק.
קשרים
- אביו
- רבי בן ציון ניסים פרדס
- אמו
- מזל אורו
- רבותיו
- רבי בן ציון מאיר חי עוזיאלרבי צבי פסח פרנקרבי יוסף מרדכי הלוירבי חזקיה שבתירבי ודיאל קואינקא זי"ע
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרנ"ג (1893) בירושלים לאביו, רבי בן ציון ניסים פרדס, ממשפחת מגורשי ספרד. למד בתלמודי התורה הספרדיים בירושלים, וקיבל הסמכה לרבנות מרבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, מרבי צבי פסח פרנק ומרבנים נוספים. משנת ה'תרע"ב (1912) לימד בבתי ספר בירושלים, ובמשך יותר מעשרים שנה ניהל בית ספר לבנות בשכונת אוהל משה. היה ממייסדי האגודה הספרדית הדתית-לאומית "על המשמר" וחבר במועצה הדתית בירושלים. בשנים ה'תשי"ג-ה'תשכ"ב (1953-1962) כיהן כרב הראשי הספרדי של רמת גן, ולאחר מכן היה הרב הראשי הספרדי של ירושלים עד פטירתו. משנת ה'תש"ל (1970) כיהן גם כחבר מועצת הרבנות הראשית, ובאותה שנה הוענק לו התואר יקיר ירושלים. מאמריו התפרסמו בכתבי עת תורניים, וחלקם כונסו בקובץ לזכרו. נפטר בירושלים בשנת ה'תשל"ב (1972) ונקבר בהר הזיתים.
תולדות חייו
רבי אליהו (פנחס) פרדס נולד בי"ז בתמוז ה'תרנ"ג (1893) בירושלים. אביו היה רבי בן ציון ניסים פרדס, ממשפחה של מגורשי ספרד שהתיישבה תחילה בצפת, משם עברה לחאלב ולבסוף לירושלים. אמו הייתה מזל אורו לבית קאסוטו. הוא היה גם נכדו של רבי וידאל קינקה. למד בתלמוד התורה הספרדי ובבית הספר "דורש ציון" בירושלים, ושם נודע בשקדנותו. קיבל הסמכה לרבנות מרבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, מרבי חזקיה שבתי, מרבי יוסף מרדכי הלוי ומרבי צבי פסח פרנק, ולמד שחיטה אצל רבי מרדכי מיוחס. בשנת ה'תרפ"ה (1925) היה בין התלמידים במחזור הראשון של האוניברסיטה העברית, ושם למד מדעי היהדות והיסטוריה. נוסף על כך למד צרפתית, ספרדית, לטינית וערבית. משנת ה'תרע"ב (1912) לימד ב"דורש ציון" ובבתי ספר נוספים בירושלים. במשך יותר מעשרים שנה, עד שנת ה'תשי"ג (1953), ניהל את בית הספר לבנות "אוהל שרה" בשכונת אוהל משה. היה פעיל בציבור הספרדי בעיר: ייסד את האגודה הדתית-לאומית "על המשמר" ועמד בראשה, היה חבר בוועד העדה הספרדית ובמועצה הדתית בירושלים, וייסד את קופות הגמילות "חונן ומלווה" ו"תומכי תורה" ועמד בראשן. בשנים ה'תשי"ג-ה'תשכ"ב (1953-1962) כיהן כרב הראשי הספרדי של רמת גן. לאחר מכן נבחר לרב הראשי הספרדי של ירושלים, ובתפקיד זה כיהן עד פטירתו. בשנת ה'תש"ל (1970) נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובאותה שנה הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". דרשותיו ומאמריו בהלכה התפרסמו בכתבי עת תורניים, ובהם "קול תורה", "קול סיני", "אור תורה", "שבילים" ו"נועם". חלקם כונסו בקובץ שיצא לזכרו בשנת ה'תשל"ד (1974). נפטר בי"א בניסן ה'תשל"ב (1972) בירושלים, בגיל 78, ונקבר בבית העלמין שבהר הזיתים. לפי בקשתו לא נישאו הספדים בהלווייתו.