רבי אליהו פרדס זי"ע

תולדות חייו

רבי אליהו (פנחס) פרדס נולד בי"ז בתמוז ה'תרנ"ג (1893) בירושלים. אביו היה רבי בן ציון ניסים פרדס, ממשפחה של מגורשי ספרד שהתיישבה תחילה בצפת, משם עברה לחאלב ולבסוף לירושלים. אמו הייתה מזל אורו לבית קאסוטו. הוא היה גם נכדו של רבי וידאל קינקה. למד בתלמוד התורה הספרדי ובבית הספר "דורש ציון" בירושלים, ושם נודע בשקדנותו. קיבל הסמכה לרבנות מרבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, מרבי חזקיה שבתי, מרבי יוסף מרדכי הלוי ומרבי צבי פסח פרנק, ולמד שחיטה אצל רבי מרדכי מיוחס. בשנת ה'תרפ"ה (1925) היה בין התלמידים במחזור הראשון של האוניברסיטה העברית, ושם למד מדעי היהדות והיסטוריה. נוסף על כך למד צרפתית, ספרדית, לטינית וערבית. משנת ה'תרע"ב (1912) לימד ב"דורש ציון" ובבתי ספר נוספים בירושלים. במשך יותר מעשרים שנה, עד שנת ה'תשי"ג (1953), ניהל את בית הספר לבנות "אוהל שרה" בשכונת אוהל משה. היה פעיל בציבור הספרדי בעיר: ייסד את האגודה הדתית-לאומית "על המשמר" ועמד בראשה, היה חבר בוועד העדה הספרדית ובמועצה הדתית בירושלים, וייסד את קופות הגמילות "חונן ומלווה" ו"תומכי תורה" ועמד בראשן. בשנים ה'תשי"ג-ה'תשכ"ב (1953-1962) כיהן כרב הראשי הספרדי של רמת גן. לאחר מכן נבחר לרב הראשי הספרדי של ירושלים, ובתפקיד זה כיהן עד פטירתו. בשנת ה'תש"ל (1970) נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובאותה שנה הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". דרשותיו ומאמריו בהלכה התפרסמו בכתבי עת תורניים, ובהם "קול תורה", "קול סיני", "אור תורה", "שבילים" ו"נועם". חלקם כונסו בקובץ שיצא לזכרו בשנת ה'תשל"ד (1974). נפטר בי"א בניסן ה'תשל"ב (1972) בירושלים, בגיל 78, ונקבר בבית העלמין שבהר הזיתים. לפי בקשתו לא נישאו הספדים בהלווייתו.