רבי יוסף מרדכי הלוי זי"ע

תולדות חייו

רבי יוסף מרדכי הלוי נולד בירושלים בכ"ח בסיון ה'תרל"ח (1878). אביו, רבי אשר אברהם הלוי (סגרי), היה דיין ושד"ר של העדה הספרדית, ואמו הייתה אירמוזה (יפה). כשהיה בן עשר התייתם מהוריו, ורבי יוסף רפאל עוזיאל גידל אותו יחד עם אחיו רבי בנימין הלוי, שכיהן לימים כרב העדה הספרדית בירושלים, ועם אחותו מזל טוב. בשנת ה'תר"ן (1890) נשא את אסתר, בתו של יצחק רפאל יצחקי. למד בישיבה הפרטית של רבי יעקב שאול אלישר, הראשון לציון, ובישיבת "תפארת ירושלים". משנת ה'תר"ס (1900) לימד גמרא בתלמוד התורה של העדה הספרדית. בתקופה זו היה גם חבר בקופת התמחוי לאלמנות ויתומים ושליח מטעמה, ושימש סופר בבית הדין של רבי חיים נסים ברוך. בשנת ה'תרס"ג (1903) היה ממייסדי בית היתומים הספרדי בירושלים, ולימד בו וב"תפארת ירושלים". משנת ה'תרע"ב (1912) כיהן כמורה ראשי ומנהל של בית המדרש לרבנים "עזרה", ובאותה שנה נבחר לוועד העדה הספרדית. בשנים ה'תרפ"ז-ה'תרפ"ח (1927-1928) עמד בראש הוועד. משנת ה'תרצ"ג (1933) כיהן כראב"ד העדה הספרדית בירושלים. לצד פעילותו התורנית היה מעורב בחיי הציבור. היה ממייסדי שכונת בית וגן ונשיא בית החולים משגב לדך. כיהן כחבר באספת הנבחרים הראשונה, בוועד הלאומי ובמועצת הרבנות הראשית, והיה מראשי תנועת המזרחי בארץ ישראל. בשנת ה'תרצ"ח (1938) ייצג את ירושלים בכינוס ההסתדרות העולמית של הספרדים באמסטרדם. תשובות הלכתיות והערות פרי עטו נדפסו בקובץ התורני "המאסף", ובהן הגהות על ספר "שדי חמד" של רבי חיים חזקיהו מדיני. חתנו, רבי אליהו פרדס, שהיה לימים רב העיר ירושלים, הוסמך בין היתר על ידו. נפטר בירושלים בט"ו באלול ה'תש"ז (1947), בגיל 69, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים.