
רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע - בעל האורים ותומים
בעל יערות דבש · העילוי מפינצ'וב
נולד~1694 למניינם·פינצ'וב
נפטרכא באלול ה'תקכ"ד, 18/09/1764 למניינם·אלטונה
נטמןבית העלמין היהודי, אלטונה· מיקום הקבר במפה
רב מץ ושלוש הקהילות אלטונה-המבורג-וואנדסבק, מחבר אורים ותומים, כרתי ופלתי ויערות דבש.
קשרים
- אביו
- רבי נתן נטע
- אמו
- שינדל בת רבי יהודה ליב צונץ
- בני/בנות זוג
- אלקלה בת רבי משה יצחק שפירא
- רבותיו
- רבי מאיר אייזנשטטרבי זאב וולף שפירא
- תלמידיו
- רבי ידידיה טיה ויילרבי נתנאל ויילרבי יונה לנדסופרידידיה טיאה וייל זי"ערבי משה זרח איידליץ זי"ערבי ראובן הלוי זי"ע
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תנ"ד (1694) בקירוב בפינצ'וב (פולין), לאביו רבי נתן נטע, לימים רב העיר אייבנשיץ שבמורביה. כבר בילדותו התפרסם כעילוי. למד בפרוסניץ אצל רבי מאיר אייזנשטט (המהר"ם אש), ואחר כך בפראג. משנת ה'תע"ד (1714) בקירוב עמד בראש ישיבה בפראג וכיהן בה כדרשן, ולימים כממלא מקום ראש בית הדין. בשנת ה'תק"א (1741) נתמנה לרב מץ, ובשנת ה'תק"י (1750) לרב שלוש הקהילות אלטונה, המבורג וואנדסבק. בשנותיו שם התעוררה המחלוקת עם רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) בעניין הקמיעות שכתב, ורבים מגדולי הדור יצאו להגנתו. חיבוריו העיקריים: "אורים ותומים" על חושן משפט, "כרתי ופלתי" על יורה דעה, ספר הדרשות "יערות דבש" ו"בני אהובה" על הרמב"ם. נפטר בכ"א באלול ה'תקכ"ד (1764) באלטונה ונקבר בבית העלמין היהודי שם.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תנ"ד (1694) בקירוב בפינצ'וב שבפולין (יש אומרים בקרקוב), לאביו רבי נתן נטע, שכיהן לימים כרב העיר אייבנשיץ (איבנצ'יצה, צ'כיה) שבמורביה, וממנה נקרא שם משפחתו. אמו שינדל הייתה בתו של רבי יהודה ליב צונץ. אביו נפטר כשהיה נער, בשנת ה'תס"ח (1707). כבר בילדותו נודע כילד פלא, ונקרא "העילוי מפינצ'וב". לאחר פטירת אביו למד בפרוסניץ אצל רבי מאיר אייזנשטט (המהר"ם אש, בעל "פנים מאירות"), שאותו ראה כרבו המובהק, ולמד גם אצל רבי זאב וולף שפירא. אחר כך עבר לפראג, ושם קיבל תורה מתלמידי רבי אברהם ברודא. בשנת ה'ת"ע (1710) נשא לאישה את אלקלה, בתו של רבי משה יצחק שפירא, אב"ד בבוהמיה. משנת ה'תע"ד (1714) בקירוב עמד בראש ישיבה בפראג וכיהן בה כדרשן. ישיבתו משכה תלמידים רבים, ודרשותיו נודעו בחריפותן ובעומקן. לימים מילא את מקום ראש בית הדין בפראג. בשנת ה'תק"א (1741) נתמנה לרב העיר מץ (צרפת), ובשנת ה'תק"י (1750) נבחר לרב שלוש הקהילות המאוחדות אלטונה, המבורג וואנדסבק (קהילות אה"ו), ובמשרה זו כיהן עד פטירתו. זמן קצר לאחר שהגיע לאלטונה פרצה המחלוקת בינו ובין רבי יעקב עמדין (היעב"ץ), שטען שהקמיעות שכתב ליולדות יש בהן רמזים שבתאיים. המחלוקת התפשטה בקהילות אשכנז ופולין, ורבים מגדולי הדור יצאו להגנתו. הוא עצמו השיב על הטענות בספרו "לוחות עדות". במסורת התורנית מקובל שהחשדות נגדו היו חסרי בסיס. מחיבוריו הרבים נדפס בחייו רק "כרתי ופלתי" על שולחן ערוך יורה דעה (אלטונה, ה'תקכ"ג). אחרי פטירתו נדפסו "אורים ותומים" על חושן משפט, שנעשה לאחד מעמודי התווך של לימוד דיני ממונות, ספר הדרשות "יערות דבש", "בני אהובה" ו"יכהן פאר" על הרמב"ם, "תפארת יהונתן" על התורה ו"אהבת יהונתן" על ההפטרות, וחיבורים נוספים. בחיבוריו ההלכתיים ניכרת שיטת לימוד חריפה ובקיאות רחבה, והם נלמדים עד היום בישיבות ובבתי הדין. בין תלמידיו היו רבי ידידיה טיה וייל, רבי נתנאל וייל בעל "קרבן נתנאל" ורבי יונה לנדסופר. נפטר בכ"א באלול ה'תקכ"ד (18 בספטמבר 1764) באלטונה ונקבר בבית העלמין היהודי שם.