
רבי מאיר אייזנשטט זי"ע - מהר"ם א"ש
נולדה'ת"ל, 1670 למניינם
נפטרכז בסיון ה'תק"ד, 07/06/1744 למניינם·אייזנשטט
נטמןבית העלמין היהודי הישן, אייזנשטט
רב אייזנשטט ושבע הקהילות, מחבר שו"ת פנים מאירות ורבו של רבי יהונתן אייבשיץ.
קשרים
- אביו
- רבי יצחק
- ילדיו
- רבי מיכל אייזנשטטרבי בנימין אייזנשטטרבי שלמה אייזנשטטרבי גבריאל אייזנשטטרבי יצחק אייזנשטטרבי אברהם שיף
- רבותיו
- רבי אברהם אבלי גומבינר זי"ע - מגן אברהםרבי דוד אופנהיים
- תלמידיו
- רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע - בעל האורים ותומיםרבי ירמיהו רוזנבוים
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'ת"ל (1670) לאביו רבי יצחק. אמו הייתה אחייניתו של רבי שבתי הכהן, בעל הש"ך. למד אצל רבי אברהם אבלי גומבינר, בעל "מגן אברהם", ואצל רבי דוד אופנהיים. אחרי נישואיו למד כעשר שנים בבית חותנו בסוכטשוב וכיהן שם כדיין, ולאחר מכן כיהן כרב בשידלובצא. בסביבות שנת ה'ת"ס (1700) עבר לגרמניה ועמד בראש הישיבה בוורמייזא. אחר כך כיהן כרב בפרוסניץ שבמורביה, ושם גידל את רבי יהונתן אייבשיץ שהתייתם מאביו. משנת ה'תע"ז (1717) כיהן כרב אייזנשטט ושבע הקהילות, וייסד שם ישיבה גדולה. חיבר את שו"ת "פנים מאירות", את "פנים מאירות" על סדר קדשים, את "כתונת אור" על התורה ועל חמש המגילות ואת "אור הגנוז". נפטר בכ"ז בסיון ה'תק"ד (1744) באייזנשטט ונקבר בבית העלמין היהודי הישן שבעיר.
תולדות חייו
רבי מאיר אייזנשטט נולד בשנת ה'ת"ל (1670) לאביו רבי יצחק. מצד אמו היה קרוב לרבי שבתי הכהן, בעל הש"ך, שאמו הייתה אחייניתו. בצעירותו למד אצל רבי אברהם אבלי גומבינר, בעל "מגן אברהם", ואצל רבי דוד אופנהיים. הוא נשא לאישה את בתו של רבי משה מסוכטשוב, מראשי הקהל בגליל פוזנא, וישב כעשר שנים בבית חותנו בסוכטשוב. שם עסק בתורה וכיהן גם כדיין. לאחר מכן נתמנה לרב בשידלובצא (פולין). עול הרבנות שם הפריע ללימודו, ולכן עבר לארצות גרמניה. בסביבות שנת ה'ת"ס (1700), כשהיה כבן שלושים, נתמנה לראש הישיבה בוורמייזא בסיועו של שתדלן החצר רבי שמשון ורטהיימר. אחר כך כיהן כרב בפרוסניץ שבמורביה. שם גידל בביתו את רבי יהונתן אייבשיץ, בעל "אורים ותומים", שהתייתם מאביו, והיה לרבו המובהק. בתקופתו בפרוסניץ תמך בתחילה בנביא השבתאי לייבלה פרוסניץ, אך חזר בו והחרים אותו. בשנת ה'תע"ז (1717) נתמנה לרב אייזנשטט ושבע הקהילות ולרב המדינה. הוא ייסד בעיר ישיבה גדולה ותיקן תקנות לקהילה, ואף אימץ את שם העיר כשם משפחתו. ממנה נגזר כינויו "מהר"ם א"ש" (א"ש הוא ראשי התיבות של אייזנשטט). בשנת ה'תפ"ג (1723) נאלץ לעזוב את העיר בעקבות עלילת שווא שלפיה היה מעורב בגנבה. כעבור כשנתיים התבררה חפותו כשאחד העדים חזר בו מעדותו, והוא שב לכהן ברבנות העיר. חיבורו העיקרי הוא שו"ת "פנים מאירות", שנתקבל כספר שאלות ותשובות חשוב בספרות ההלכה. כמו כן חיבר את "פנים מאירות" על סדר קדשים, את "כתונת אור" על התורה ועל חמש המגילות, שנדפס יחד עם פירוש נכדו רבי אלעזר קאליר, ואת "אור הגנוז", חידושים על מסכת כתובות ועל הלכות יין נסך שבשולחן ערוך יורה דעה. בין תלמידיו נמנו רבי יהונתן אייבשיץ ורבי ירמיהו רוזנבוים, לימים אב"ד מטרסדורף. בניו כיהנו ברבנות בקהילות שונות, ובהם רבי מיכל, רבי בנימין ורבי יצחק. מצאצאיו נודעו רבי אלעזר קאליר, בעל "אור חדש", ורבי אברהם צבי הירש אייזנשטט, בעל "פתחי תשובה". נפטר בכ"ז בסיון ה'תק"ד (1744) באייזנשטט, כבן שבעים וארבע, ונקבר בבית העלמין היהודי הישן שבעיר.
ספריו4
- אור הגנוז
- כתונת אור
- פנים מאירות
- שו"ת פנים מאירות