רבי אברהם גרשון מקיטוב זי"ע - רבי גרשון קוטובר

תולדות חייו

רבי אברהם גרשון מקיטוב, המכונה גם רבי גרשון קוטובר, נולד בסביבות ה'תנ"ו-ה'תס"א (1696-1701). מקום הולדתו אינו ידוע בוודאות, וכנראה היה בעיירה קיטוב (קוטי, אוקראינה) או בברודי שבגליציה. אביו היה רבי אפרים מברודי ואמו עטל. אשתו בלומא עלתה עמו לארץ ישראל. בברודי היה מחכמי הקלויז המפורסם, חבורת למדנים ומקובלים, ונחשב לגדול בתורה. כאשר נישא רבי ישראל בעל שם טוב לאחותו חנה, התנגד רבי אברהם גרשון לשידוך, משום שלא הכיר את גדולתו של הבעש"ט. עם הזמן עמד על מעלתו, נעשה לתלמידו ולמקורבו, ושימש גם מלמד לבנו רבי צבי במז'יבוז'. בשנת ה'תק"ז (1747) עלה לארץ ישראל דרך קושטא, ונחשב לראשון העולים החסידים. עלייתו נתפסת כנקודת מוצא לעליות החסידים שבאו אחריו, וכגשר ראשון בין תנועת החסידות במזרח אירופה לבין ארץ ישראל. תחילה התיישב בחברון, שבה ישב כאשכנזי היחיד. משם שלח לבעש"ט מכתב, הידוע בשם "אגרת חברון", ובו תיאר את חייו ואת בדידותו. בסביבות ה'תקי"ג (1753) עבר לירושלים ופעל בקהילה האשכנזית הקטנה שבעיר. בני הקהילה ביקשוהו לכהן כרבם ומנהיגם, אך הוא סירב. בירושלים למד קבלה בישיבת המקובלים בית אל אצל רבי שלום שרעבי (הרש"ש). לפי "שבחי הבעש"ט" שימש שליח ציבור בתפילת תענית. בשנת ה'תקי"ז (1756) נפטרה אשתו בצום גדליה, והוא שקל לשאת אישה אחרת, אך כנראה לא עשה זאת. אליו כתב הבעש"ט בשנת ה'תקי"ז את מכתבו הידוע, "אגרת הקודש", שבו תיאר עליית נשמה ועודדו להתפלל בארץ הקודש. חיבור מודפס לא הותיר, ומה שנשתמר ממנו הוא איגרות ועדויות על מעשיו. בין ילדיו נמנו רבי יקר, מחכמי ירושלים, רבי חיים אהרן, שיצא בשליחות הקהילה האשכנזית בירושלים ונפטר בטבריה, רבי אפרים פישל, רבי יהודה לייב, רבי יצחק ורבי משה, שנשאר בחוץ לארץ. בתו אסתר נישאה לבן משפחת רוביו, ובין חתניו היה רבי משה יוסף, המגיד ממז'יבוז'. נפטר בכ"ה באדר א' ה'תקכ"א (1761) בירושלים ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים. מקום קברו נשכח, ונמצא מחדש לאחר מלחמת ששת הימים.