רבי שר שלום שרעבי זי"ע - הרש"ש הקדוש

תולדות חייו

רבי שלום שרעבי נולד בסביבות ה'ת"פ (1720) בתימן, בשרעב או בצנעא, לאביו רבי יצחק. לפי מסורת אחת נולד ביום פטירתו של רבי שלום שבזי. בילדותו למד כנראה אצל חכמי צנעא. בצעירותו יצא לדרכו לארץ ישראל. הוא עבר בבומביי שבהודו ובבצרה, ובבגדאד שהה זמן מה ולמד זוהר בישיבה שליד קבר רבי יצחק גאון, עד שמצא שיירה לדמשק. משם המשיך לחלב (סוריה) ועבד שם כעגלון אצל סוחר עשיר. בחלב נשא ונתן עם חכמי העיר בדין שיעור כזית מצה בפסח, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל. בירושלים שימש תחילה שמש בבית הכנסת של ישיבת המקובלים בית אל בעיר העתיקה, שבראשה עמד רבי גדליה חיון. גדולתו בתורת הקבלה נודעה, ולאחר פטירת רבי גדליה התמנה לראש הישיבה. עוד עמד בראש חבורה של חכמים חשובים שנקראה "אהבת שלום". אחריו כיהנו בראשות הישיבה גם בנו, רבי חזקיהו יצחק שרעבי, ונכדו, רבי רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי. עיקר חיבוריו עוסק בביאור כתבי האר"י ובכוונות התפילה. סידור הרש"ש, ובו כוונות לתפילות השנה, נעשה לסידור היסוד של המקובלים המתפללים בכוונות. נוסף עליו חיבר את "נהר שלום", "רחובות הנהר" ו"אמת ושלום", וכן פירוש והגהות לכתבי האר"י. בדורו נחשב לגדול המקובלים בירושלים, והחיד"א הרבה לשבחו. מתלמידיו נודעו החיד"א, רבי יום טוב אלגאזי, רבי חיים די לה רוזה, רבי דוד מאג'אר ורבי אברהם גרשון מקיטוב. שמו נקשר גם בדורות מאוחרים: ישיבת מקובלים בירושלים נקראה על שמו. נפטר בי' בשבט ה'תקל"ז (1777), בגיל 57 בערך, ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בירושלים.