רבי אברהם שטרנהרץ זי"ע

תולדות חייו

נולד בכ"ג בניסן ה'תרכ"ב (1862) בברסלב (אוקראינה). יש מקורות שמקדימים את לידתו לשנת ה'תרי"ט (1859). אביו, רבי נפתלי הירץ, היה בנו של רבי שכנא ונכדו של רבי נתן מברסלב, ואמו הייתה בתו של רבי נחמן מטשערין, מגדולי תלמידיו של רבי נתן. בגיל שש עשרה נשא לאשה את איטא בתיה, שגם היא הייתה נכדתו של רבי נתן. סבו רבי נחמן מטשערין גידל אותו ומסר לו את רוב תורתו, והוא לבדו נחשב לרבו המובהק. למד גם אצל רבי צבי אריה, מתלמידיו של רבי נחמן מברסלב, ומפי כל תלמידיו של רבי נתן שהיו עוד בחיים. כך קיבל מסורות שבעל פה וכתבי יד נדירים של רבי נתן ושל רבי נחמן מטשערין. כבר בצעירותו מונה למסור תורה בסעודה שלישית בברסלב, תפקיד שמילאו לפניו רבי נתן ואחריו רבי נחמן חזן מטולטשין. בשנת ה'תרמ"ד (1884), בגיל עשרים ושתיים, מינה אותו סבו לשליח ציבור בתפילות ראש השנה בקיבוץ הגדול באומן, ובתפקיד זה שימש כחמישים שנה. משנת ה'תרנ"ד (1894) ישב בטשערין. לאחר שסבו חלה עמד בראש החסידים, ובשנת ה'תר"פ (1920) עבר לקרמנצ'וג, ושם כיהן כאב"ד. בשנת ה'תרפ"ח (1928) עבר לאומן, והיה רב העיר ומנהיג חסידי ברסלב, ושימש גם חזן בקלויז של חסידי ברסלב. בשנת ה'תרצ"ו (1936) עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. בדורו נחשב לסמכות המכרעת בחסידות ברסלב, ובזכותו התחילה הפצת תורת ברסלב בארץ ישראל. בראש השנה ה'תש"א (1940) ייסד את הקיבוץ הגדול של חסידי ברסלב בציון רבי שמעון בר יוחאי במירון, משום שלדעתו כל זמן שהדרך לציון רבי נחמן באומן חסומה יש להתקבץ במירון. לאחר מלחמת העצמאות עבר לשכונת קטמון. בחיבורו "אמרות טהורות" (ירושלים, ה'תש"ו - 1946) ביסס את הנסיעה למירון לראש השנה. "טובות זכרונות" (ירושלים, ה'תשי"א - 1951) הוא ספר זיכרונות על רבי נתן ותלמידיו, ותלמידו רבי גדליה אהרן קעניג הוציא אותו לאור. רוב חיבורו "רינת ציון" על ליקוטי מוהר"ן אבד בשנת ה'תש"ח (1948), ורק חלק קטן ממנו נדפס אחרי פטירתו. מתלמידיו: רבי גדליה אהרן קעניג, שהיה תלמידו המובהק, רבי צבי אריה רוזנפלד, רבי שמואל שפירא, רבי משה בורשטיין ורבי יחיאל מיכל דורפמן. נפטר בכ' באלול ה'תשט"ו (1955) בירושלים, בן תשעים ושלוש (ויש אומרים תשעים ושש), ונקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות.