
רבי שלמה יוסף זוין זי"ע
נולדכסליו ה'תרמ"ז, 12/1886 למניינם·קזמירוב
נפטרכא באדר א ה'תשל"ח, 28/02/1978 למניינם·ירושלים
נטמןהר המנוחות, ירושלים· מיקום הקבר במפה
עורכה הראשי של האנציקלופדיה התלמודית, חבר מועצת הרבנות הראשית, מחבר "המועדים בהלכה" ו"לאור ההלכה".
קשרים
- אביו
- רבי אהרן מרדכי זוין
- אמו
- חיה זוין
- בני/בנות זוג
- לאה לוין
- רבותיו
- רבי שמריהו נח שניאורסוןרבי יוסף רוזין (הרוגצ'ובר)רבי יחיאל מיכל עפשטייןרבי שמריהו נח זי"ע - הרש"נ
- חברותות
- רבי יחיאל יעקב ויינברג
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בחנוכה ה'תרמ"ז (1886) בקזמירוב שבמחוז פינסק (בלארוס). אביו, רבי אהרן מרדכי, היה רב קהילת חב"ד בעיר. למד בישיבת מיר, ושם למד בחברותא עם רבי יחיאל יעקב ויינברג. הוסמך לרבנות על ידי רבי שמריהו נח שניאורסון מבוברויסק, רבי יוסף רוזין (הרוגצ'ובר) ורבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל "ערוך השולחן". בגיל 17, לאחר פטירת אביו, מונה לרב קזמירוב, ואחר כך כיהן ברבנות קלימוביץ' ונובוזיבקוב. תחת השלטון הסובייטי פעל לשמירת חיי הדת, היה שותף בעריכת כתב העת "יגדיל תורה" ונאסר בשל כך. בשנת ה'תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל וכיהן כרב קהילת חב"ד בתל אביב, ובשנת ה'תרצ"ו (1936) עבר לירושלים. בשנת ה'תש"ב (1942) ייסד עם רבי מאיר בר-אילן את האנציקלופדיה התלמודית, ועמד בראש עריכתה עד סוף ימיו. היה חבר מועצת הרבנות הראשית, וזכה בפרס ישראל לספרות תורנית ובפרס הרב קוק. מחבר "המועדים בהלכה", "לאור ההלכה" ו"אישים ושיטות". נפטר בכ"א באדר א' ה'תשל"ח (1978) ונקבר בהר המנוחות בירושלים.
תולדות חייו
נולד בחנוכה ה'תרמ"ז (1886) בקזמירוב שבמחוז פינסק (בלארוס), לאמו הרבנית חיה ולאביו רבי אהרן מרדכי זוין, רב קהילת חב"ד בעיר. גדל בבית חסידי, ואביו שלח אותו ללמוד בישיבת מיר. שם למד בחברותא עם רבי יחיאל יעקב ויינברג, לימים בעל "שרידי אש". קיבל סמיכה לרבנות מרבי שמריהו נח שניאורסון, האדמו"ר מבוברויסק, מרבי יוסף רוזין (הרוגצ'ובר) ומרבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל "ערוך השולחן". בגיל 17, לאחר פטירת אביו, נתמנה לרב קזמירוב במקומו. אחר כך כיהן ברבנות בקלימוביץ' ובנובוזיבקוב. בשנים שלאחר המהפכה הקומוניסטית פעל לשמירת חיי התורה והמצוות ברוסיה הסובייטית. היה שותף בעריכת כתב העת התורני "יגדיל תורה", ובשל כך נאסר בידי השלטונות. בשנת ה'תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל, השתקע בתל אביב ונתמנה לרב קהילת חב"ד בעיר. בשנת ה'תרצ"ו (1936) עזב את משרתו ועבר לירושלים. בשנת ה'תש"ב (1942) ייסד יחד עם רבי מאיר בר-אילן את האנציקלופדיה התלמודית. לאחר פטירת הרב בר-אילן עמד בראש העריכה, וערך את כל הכרכים שיצאו בימי חייו. ראה במפעל זה את עיקר עבודת חייו, ולפי המסופר דחה הצעה לכהן כרב ראשי כדי שלא להפסיק את עבודתו באנציקלופדיה. בשנת ה'תשכ"ד (1964) נבחר למועצת הרבנות הראשית לישראל, ועמד בראש בית דין של חב"ד בארץ. בין חיבוריו: "המועדים בהלכה" על הלכות המועדים, "לאור ההלכה" שבו בירר שאלות הלכתיות ועניינים בהשקפה, ו"אישים ושיטות", ניתוח של דרכי הלימוד של גדולי התורה בדורות האחרונים. כן ליקט קובצי סיפורי חסידים על התורה ועל המועדים. היה ממנהיגי הציונות הדתית, ראה בהקמת המדינה נס שיש להודות עליו, וערך סעודת הודיה ביום העצמאות. זכה בפרס ישראל לספרות תורנית בשנת ה'תשי"ט (1959), בפרס הרב קוק פעמיים ובפרס הרב מימון הראשון. בשנת ה'תשכ"ז (1967) הוכרז אזרח כבוד של ירושלים. אשתו לאה לבית לוין נפטרה בשנת ה'תשי"ב (1952), ונולדו להם בן ובת. נפטר בכ"א באדר א' ה'תשל"ח (1978), בגיל 91, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. בהלוויה השתתפו אלפים, ובהם ראש הממשלה מנחם בגין והרבנים הראשיים. על שמו נקרא רחוב בשכונת נווה יעקב בירושלים.
ספריו5
- אישים ושיטות
- אנציקלופדיה תלמודית
- המועדים בהלכה
- לאור ההלכה
- סיפורי חסידים