רבי אברהם לנדא - מטשכנוב

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תקמ"ד (1784) בכפר פרניצ'וב שבפולין, לרבי רפאל דובז'ינסקי (נפטר ה'תקפ"ד, 1824) ולרדה, נכדתו של רבי זאב וולף אוירבך מלונטשיץ. נשא לאישה את יוטא, בתו של רבי דן לנדא מפלוצק, וקיבל עליו את שם משפחתו של חותנו. אחרי נישואיו ישב בפלוצק. רבו המובהק היה רבי פנחס (פישל) מסטריקוב, ולפי ההערכה למד גם אצל רבי אריה לייב צינץ מפלוצק. פעמיים נפגש עם רבי שמחה בונים מפשיסחה. כבר בדורו יצא לו שם של גדול בתורה, ומסופר שרבי עקיבא איגר היה עומד על רגליו כשהזכיר את שמו. בשנת ה'תק"פ (1820) התמנה לרבה של טשכנוב, וכיהן בה כחמישים וחמש שנה עד פטירתו. מיד כשקיבל את הרבנות הקים בעיר ישיבה ועמד בראשה, ולאחר פטירתו נקראה הישיבה "בית אברהם" על שמו. במשך שנים רבות סירב לשמש כאדמו"ר. בשנת ה'תרכ"ו (1866), אחרי פטירת רבי יצחק מאיר אלתר בעל "חידושי הרי"ם", נעתר להפצרות רבי אלעזר הכהן מפולטוסק וקיבל עליו את ההנהגה. גם כאדמו"ר שמר על מנהגיו, ובהם תפילה עם הנץ החמה (כוותיקין) ונוסח אשכנז. חסידים רבים נהרו אליו לטשכנוב. בשבע שנותיו האחרונות מסר את משרת הרבנות לבנו רבי יעקב. לדעתו ההלכתית היה משקל רב בדורו. בארבעים שנותיו האחרונות נמנע מלהעלות חידושי תורה על הכתב, ובעשרים שנותיו האחרונות גם את תשובותיו, ולכן נשאר ממנו יבול מועט יחסית. רוב חיבוריו יצאו לאור בידי צאצאיו, ובעיקר בידי נכדו רבי מנחם מנדל חיים לנדא מזאוירצ'ה, שרשם את תורתו. מחיבוריו: "זכותא דאברהם", דרשות וחידושים על הש"ס; "צלותא דאברהם", סידור לפי נוסחו; "אהבת חסד", חידושים בהלכות סדר נשים וסדר טהרות; "בית אברהם"; "ויעש אברהם", על נוסח התפילה ומנהגיו. בניו היו רבי זאב וולף, האדמו"ר מסטריקוב; רבי דב בעריש, האדמו"ר מביאלה; רבי יעקב, האדמו"ר מיז'וב; ורבי רפאל מזדונסקה וולה, שלא קיבל עליו רבנות ואדמו"רות. רבים מצאצאיו כיהנו כאדמו"רים. בין תלמידיו נמנו רבי דוד שלמה מרגליות, רבי יוסף קארא מוולוז'ין, רבי אלעזר הכהן מפולטוסק ורבי יחיאל מאיר מגוסטינין. נפטר בה' באדר א' ה'תרל"ה (1875) בטשכנוב, כבן תשעים ואחת, ונקבר בבית העלמין היהודי הישן במרכז העיר. בשנת ה'תש"א (1941) הועברו עצמותיו לבית העלמין החדש, ולפי המסופר נמצא גופו שלם. המצבה שהוקמה לאחר המלחמה נעקרה מאוחר יותר, ומקום קברו המדויק אינו ידוע היום.