
רבי רפאל שלמה לניאדו זי"ע
נולדה'תרל"ו, 1876 למניינם·חאלב
נפטרטו בשבט ה'תרפ"ה, 09/02/1925 למניינם·ירושלים
נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה
מקובל, ראש ישיבת אוהל מועד וראש ישיבת פורת יוסף הראשון בירושלים, מחבר חיי שלמה ועטרת שלמה.
קשרים
- אביו
- רבי מאיר לניאדו
- בני/בנות זוג
- זינבול בת רבי אברהם עבאדי
- ילדיו
- מאיר לניאדואברהם לניאדו
- רבותיו
- רבי יוסף ידיד הלוירבי עזרא חמווירבי אברהם חיים עדס
- תלמידיו
- רבי עזרא עטייהרבי יעקב עדסרבי אברהם הררי רפולרבי דוד ציון לניאדורבי עזרא חוצני
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרל"ו (1876) בחלב (סוריה) לרבי מאיר לניאדו, בן למשפחת רבנים ידועה. בצעירותו למד אצל רבי יוסף ידיד הלוי ורבי עזרא חמווי, וקבלה למד אצל רבי אברהם חיים עדס. בחלב היה ממייסדי חברת "צדקה ומרפא", שהקימה בית חולים לחולים ועניים. בשנת ה'תר"ס (1900) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. שם לימד בתלמוד התורה של עדת הבוכרים, ובשנים 1907-1914 עמד בראש ישיבת "אוהל מועד". באייר ה'תרפ"ג (1923) נעשה ראש ישיבת פורת יוסף הראשון. מחיבוריו נדפסו "חיי שלמה" ו"עטרת שלמה". נפטר בט"ו בשבט ה'תרפ"ה (1925) בירושלים ונקבר בהר הזיתים.
תולדות חייו
רבי רפאל שלמה לניאדו נולד בשנת ה'תרל"ו (1876) בחלב שבסוריה. אביו היה רבי מאיר לניאדו, והמשפחה הייתה ממשפחות הרבנים הידועות של חלב. רבי רפאל שלמה לניאדו בעל "בית דינו של שלמה", שכיהן ברבנות חלב במאה ה-18, היה אחי סבו של סבו. נשא לאשה את זינבול, בתו של רבי אברהם עבאדי. בצעירותו למד בחלב אצל רבי יוסף ידיד הלוי ואצל רבי עזרא חמווי, ואת חכמת הקבלה למד אצל רבי אברהם חיים עדס. כבר בחלב עסק בצרכי ציבור: יחד עם אליהו יוסף שמאע ורבי מאיר נחמד ייסד את חברת "צדקה ומרפא", שהקימה בית חולים לחולים ועניים. בשנת ה'תר"ס (1900) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. שנים רבות לימד בתלמוד התורה של עדת הבוכרים, וכן לימד גמרא בבית המדרש "דורש ציון" ובישיבת "ציון". בשנת ה'תרס"ז (1907) עמד בראש ישיבת "אוהל מועד", שנועדה להעמיד רבנים ומורי הוראה, ובשנת ה'תרע"ד (1914), עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסגרה הישיבה בגלל קשייה הכלכליים. באייר ה'תרפ"ג (1923) נפתחה ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. רבי רפאל שלמה לניאדו נתמנה לראש הישיבה הראשון, ותלמידי "אוהל מועד" ורבניה עברו עמו לישיבה החדשה. גם בעסקי הציבור היה פעיל: בשנת ה'תרע"ב (1912) נבחר לוועד העדה הספרדית בירושלים, והיה חבר באספת הנבחרים הראשונה ובוועד העיר ליהודי ירושלים. מתלמידיו בישיבות שעמד בראשן היו רבי עזרא עטייה, רבי יעקב עדס, רבי אברהם הררי רפול, רבי דוד ציון לניאדו, רבי עזרא חוצני, רבי עזרא שרים ורבי נתן סאלם. אחרי פטירתו נתמנה רבי עזרא עטייה לראש ישיבת פורת יוסף. מחיבוריו נדפסו "חיי שלמה", חידושי תורה ודרושים שנכללו בקובץ "מחלב הארץ" (ה'תשכ"ו), ו"עטרת שלמה", חידושים ודרושים על הש"ס, דרושים למועדים והספדים, שנדפס בספר "עלה עזרא". חידושים נוספים שלו על הש"ס פורסמו בשנים ה'תרנ"ו-ה'תרס"ב בקובץ "המאסף" בעריכת רבי בן ציון קואינקה. נפטר אחרי מחלה בט"ו בשבט ה'תרפ"ה (1925) בירושלים, כבן 49, ונקבר בהר הזיתים. בנו, עורך הדין מאיר לניאדו, כיהן כנשיא ועד העדה הספרדית בירושלים. בנו אברהם היה מזכיר ועד העדה ולאחר מכן מזכיר הלשכה הערבית המאוחדת של הסוכנות היהודית.
ספריו2
- חיי שלמה
- עטרת שלמה