צ

רבי צבי יהודה קוק - הרצי"ה

אחרוני זמננו

נולדטו בניסן ה'תרנ"א, 23/04/1891 למניינם·זיימל

נפטריד באדר ה'תשמ"ב, 09/03/1982 למניינם·ירושלים

נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה

ראש ישיבת מרכז הרב בירושלים, ממנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית ומהדיר כתבי אביו הראי"ה קוק.

קשרים

אמו
רייזא-רבקה
בני/בנות זוג
חוה לאה הוטנר

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בט"ו בניסן ה'תרנ"א (1891) בזיימל (ליטא), בנו של רבי אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) ושל הרבנית רייזא-רבקה. בשנת ה'תרס"ד (1904) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, ובשנה שלאחר מכן עבר ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה בירושלים. את עיקר תורתו קיבל מאביו. סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטאט שבגרמניה. מעת הקמת ישיבת מרכז הרב בשנת ה'תרפ"ג (1923) כיהן כמנהלה הרוחני, ובשנת ה'תרפ"ו (1926) הוסמך להוראה בידי רבי יעקב משה חרל"פ. לאחר פטירת רבי חרל"פ, בשנת ה'תשי"ב (1952), נתמנה לראש הישיבה. ראה בהקמת מדינת ישראל שלב בתהליך הגאולה ועודד את ההתיישבות ביהודה ובשומרון. הוא ההדיר והוציא לאור את כתבי אביו, ומשיחותיו ומאגרותיו יצאו הספרים "לנתיבות ישראל", "שיחות הרב צבי יהודה" ו"מתוך התורה הגואלת". נפטר בי"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) בירושלים, ונקבר לצד אביו בהר הזיתים.

תולדות חייו

רבי צבי יהודה הכהן קוק נולד בט"ו בניסן ה'תרנ"א (1891) בזיימל שבמחוז קובנה (ליטא), בתקופה שבה כיהן שם אביו, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, כרב העיירה. אמו, הרבנית רייזא-רבקה, הייתה בתו של רבי צבי יהודה רבינוביץ' תאומים, ועל שמו נקרא. בשנת ה'תרס"ד (1904) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, כשאביו נתמנה לרבה של יפו. ביפו למד גמרא אצל כמה מלמדים, אבל את עיקר לימודו בתלמוד ובמחשבה קיבל מאביו, שאת תורתו ראה כל ימיו כיסוד דרכו. בשנת ה'תרס"ה (1905) עבר לירושלים ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה. כבר בצעירותו סייע לאביו בעבודתו התורנית, ובשנת ה'תר"ע (1910) השתתף בהוצאת ספרו "שבת הארץ" על הלכות שביעית. סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה נסע, בעצת רבי בנימין מנשה לוין ורבי משה אוירבך, להלברשטאט שבגרמניה, ושם לימד תנ"ך וגמרא. בשנת ה'תרפ"ב (1922) נשא לאשה את חוה לאה הוטנר. לא נולדו להם ילדים, והיא נפטרה בשנת ה'תש"ד (1944). עם ייסוד ישיבת מרכז הרב בירושלים בידי אביו בשנת ה'תרפ"ג (1923) נתמנה למנהלה הרוחני, ובשנת ה'תרפ"ו (1926) קיבל סמיכה מרבי יעקב משה חרל"פ. לאחר פטירת רבי חרל"פ, בשנת ה'תשי"ב (1952), נתמנה לראש הישיבה, ועמד בראשה כשלושים שנה, עד פטירתו. במשנתו ראה בהקמת מדינת ישראל שלב בתהליך הגאולה והתגשמות חזון הנביאים. הוא התנגד לכל ויתור על שטחים מארץ ישראל, עודד את ההתיישבות ביהודה ובשומרון והיה המנהיג הרוחני של תנועת גוש אמונים, שרבים מחבריה היו תלמידיו. הוא תמך ברבנות הראשית, ומטעמים הלכתיים התנגד לעלייה להר הבית. תלמידיו ייסדו ישיבות הסדר, מכינות קדם-צבאיות ומוסדות רבים של הציונות הדתית, וכך השפיעה משנתו על הציונות הדתית בדורות שאחריו. חלק גדול מפועלו הוקדש להדרת כתבי אביו ולהוצאתם לאור, ובהם "אורות" ו"אורות התשובה", ואחרי פטירת אביו גם שו"ת "משפט כהן" ו"דעת כהן". מכתביו שלו יצאו הספרים "לנתיבות ישראל" ו"לשלושה באלול", ואגרותיו קובצו בספר "צמח צבי" ובקבצים נוספים. תלמידיו קיבצו מדבריו ספרים רבים, ובהם "שיחות הרב צבי יהודה", "מתוך התורה הגואלת" ו"עץ יהודה". נפטר בי"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) בירושלים, בגיל תשעים, ונקבר לצד אביו בבית העלמין בהר הזיתים. על שמו נקראו רחובות, יישוב, ישיבות ורשתות חינוך.

ספריו5

  • לנתיבות ישראל
  • לשלושה באלול
  • מתוך התורה הגואלת
  • צמח צבי
  • שיחות הרב צבי יהודה

קישורים חיצוניים