
קשרים
- אביו
- רבי משה
- ילדיו
- רבי משה מוויטבסקזיסל
- רבותיו
- רבי דב בער המגיד ממזריטשרבי ישראל בעל שם טוב
- תלמידיו
- רבי אברהם מקאליסקרבי ישראל מפולוצקרבי שניאור זלמן מלאדירבי ברוך מקוסוב
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'ת"צ (1730) בוויטבסק (בלארוס), לאביו רבי משה, ממקורבי הבעש"ט. היה מגדולי תלמידיו של רבי דב בער המגיד ממזריטש. התגורר במינסק, ובשליחות המגיד הפיץ את החסידות ברוסיה הלבנה ("רייסין") ובליטא. לאחר פטירת המגיד חזר לוויטבסק, ואחר כך עבר להורודוק הסמוכה ועמד בראש חסידי רוסיה הלבנה. באדר ה'תקל"ז (1777) עלה לארץ ישראל בראש כשלוש מאות איש, ובהם תלמידיו רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפולוצק. תחילה התגורר בפקיעין ואחר כך בצפת. בשל רדיפות ועלילה שהעלילו עליו עבר לטבריה, ושם ייסד את היישוב החסידי. דבריו ומכתביו נאספו בספרים פרי הארץ, פרי העץ וליקוטי אמרים. נפטר בא' באייר ה'תקמ"ח (1788) בטבריה, ונקבר בבית העלמין העתיק בעיר, בחלקת תלמידי הבעש"ט. יש שראו בעלייתו את מה שפתח את הדרך לעליות שבאו אחריה.
תולדות חייו
רבי מנחם מנדל נולד בשנת ה'ת"צ (1730) בוויטבסק שברוסיה הלבנה, שהייתה אז חלק מהדוכסות הגדולה של ליטא. לפי מסורת של חסידי סלונים נולד בשנת ה'תצ"ט. אביו, רבי משה, היה ממקורבי רבי ישראל בעל שם טוב, והביא אליו את בנו כשהיה בן תשע. לפי המכלול למד גם אצל רבי זרח אליהו קריטינגר. עיקר תורתו קיבל מרבי דב בער המגיד ממזריטש, ונמנה עם גדולי תלמידיו. הוא התגורר במינסק, ובשליחות המגיד הפיץ את החסידות ברוסיה הלבנה ("רייסין") ובליטא, ופעל שם יחד עם רבי אהרן הגדול מקרלין. לאחר פטירת המגיד חזר לוויטבסק ואחר כך קבע את מושבו בעיירה הסמוכה הורודוק. לפי צוואת המגיד עמד בראש חסידי רוסיה הלבנה, ורבים נהו אחריו. באדר ה'תקל"ז (1777) יצא לארץ ישראל בראש קבוצה של כשלוש מאות איש, ובהם תלמידיו רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפולוצק. רבי שניאור זלמן מלאדי הצטרף בתחילה למסע, אך לפי הוראתם של רבי מנחם מנדל ורבי אברהם מקאליסק חזר והנהיג את החסידים בארצות הגולה. בארץ ישראל התיישב רבי מנחם מנדל תחילה בפקיעין ואחר כך בצפת. בשל רדיפות ועלילה שהעלילו עליו עבר לטבריה וייסד בה את היישוב החסידי, ועמד בראשו עד יום מותו. הוא השקיע את כספו בבניין היישוב, ובסוף ימיו חי בעוני. מארץ ישראל המשיך להדריך את חסידיו במזרח אירופה במכתבים. דרשותיו ומכתביו נאספו לאחר פטירתו בספר פרי הארץ, חיבור חסידי על חמשת חומשי התורה בדרך הפרד"ס, שמצורפות אליו איגרותיו לחסידים. חיבורים נוספים המיוחסים לו הם פרי העץ וליקוטי אמרים, ואלה צורפו לימים לפרי הארץ. בין תלמידיו נמנים גם רבי שניאור זלמן מלאדי ורבי ברוך מקוסוב. נפטר בא' באייר ה'תקמ"ח (1788) בטבריה, כבן חמישים ושמונה, ונקבר בבית העלמין העתיק בעיר, בחלקת תלמידי הבעש"ט. קברו שופץ בשנת ה'תשע"ג (2013). הניח אחריו בן, רבי משה מוויטבסק, שנפטר בשנת 1801 ונשא לאישה את יוכבד, בת למשפחה ספרדית מיוחסת, ובת, זיסל, אשת רבי דב בער.
מתורתו
כל דבר שרואה יאמין באמונה שלימה שהראו לו מלמעלה כדי לזכור בהקב"ה. ויפשיט הדבר הזה מגשמיות, דרך משל אם רואה כלי נאה יאמר מהיכן בא לדבר זה התפארות אם לא ממנו יתברך ויזכור בהתפארות הבורא ברוך הוא" (ליקוטי אמרים ויטבסק).
ספריו3
- ליקוטי אמרים
- פרי הארץ
- פרי העץ