יחיא קאפח - הרב הישיש

תולדות חייו

רבי יחיא קאפח נולד בשנת ה'תר"י (1850) בצנעא שבתימן לאביו רבי סלימאן קאפח. הוריו נפטרו כשהיה צעיר, והוא גדל בבית סבו. בשנות בצורת התגורר זמן מה בכפר סמוך לצנעא. כשחזר לעיר למד את מלאכת הצורפות, ובמקביל למד תורה אצל רבי חיים קורח, מגדולי חכמי צנעא באותה עת. בשנת ה'תרנ"ב (1892) פתח בביתו בית מדרש, שהפך למוקד לימוד חשוב בצנעא. סביבו התקבצו תלמידים שכינוהו "הרב הישיש" או "מארי הישיש". בשנת ה'תרנ"ט (1899) נבחר לממלא מקום החכם באשי של צנעא אחרי רבי סאלם אלג'מל. בתפקידו עסק בענייני הקהילה מול השלטון העות'מאני, וכעבור כמה שנים התפטר על רקע מחלוקות בענייני המסים. לאחר מכן שימש מלמד תינוקות בבית רבי חיים כסאר, והמשיך לכהן כדיין וכפוסק ולעמוד בראש בית מדרשו. שיטתו דגלה בחזרה לפסקי הרמב"ם ורב סעדיה גאון ולמנהגי יהדות תימן הקדומים, תוך דחיית מנהגים שנוספו בדורות המאוחרים. הוא שלל את ספר הזוהר ואת תורת הקבלה, ומתוך כך ייסד את תנועת "דור דעה", שתומכיה כונו "דרדעים". חיבורו הידוע הוא "מלחמות ה'", שנכתב נגד הזוהר והקבלה. עוד חיבר את "עמל ורעות רוח", ויוחס לו גם החיבור "דעת אלקים". עמדותיו עוררו מחלוקת חריפה בקהילות תימן. העומד בראש מתנגדיו היה רבי יחיא יצחק הלוי, רבה הראשי של תימן. גם רבני ארץ ישראל, ובהם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, נטלו חלק בפולמוס, וחלקם חתמו על כתב נגד שיטתו. נגד "מלחמות ה'" נכתב הספר "אמונת ה'", שיצא לאור בירושלים בשנת ה'תרצ"ז (1937). לימים שככה המחלוקת, בתיווכם של רבי שלום גמליאל ושל הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל. בין תלמידיו היו רבי יחיא אביץ, רבי שלום קורח, רבי יחיא גיאת, רבי יוסף עמאר ונכדו רבי יוסף קאפח, בנו של בנו רבי דוד קאפח. נפטר בשבת, י"א בכסלו ה'תרצ"ב (1931), בצנעא, בגיל כ-81, ונקבר בה.