רבי יוסף קפאח

תולדות חייו

רבי יוסף קאפח נולד בצנעא שבתימן בי"ב בכסליו ה'תרע"ח (1917) לרבי דוד קאפח ולאשתו נצ'רה לבית צאלח. אביו נפטר עוד לפני שמלאה לו שנה, ובגיל חמש התייתם גם מאמו. הוא גדל בבית סבו, רבי יחיא קאפח, מגדולי חכמי צנעא בדורו וממייסדי תנועת "דור דעה", שביקשה להחזיר את יהדות תימן ללימוד הרמב"ם ורב סעדיה גאון. בצעירותו עסק גם במלאכת הצורפות, כמנהג רבים מחכמי תימן. את עיקר תורתו קיבל מסבו. כשנפטר הסב היה בן ארבע עשרה, ואז ירש את מקומו במסירת השיעורים בבית המדרש, ובמקביל המשיך ללמוד אצל רבי רצ'א צארום, מתלמידי סבו. בגיל שש עשרה נאסר בעקבות הלשנה. לאחר הלשנה נוספת לשלטונות על יתמותו השיאו אותו בגיל צעיר לבת דודו ברכה, כדי להצילו מגזרת היתומים שהייתה נהוגה אז בתימן. ברכה זכתה לימים בעצמה בפרס ישראל. בשנת ה'תש"ג (1943) עלה לארץ ישראל. בתחילה התיישב בתל אביב ואחר כך עבר לירושלים. למד בישיבת מרכז הרב והוכשר לדיינות במכון הרי פישל. בירושלים עמד בראש בית הכנסת "אבי-דוד" בשכונת נחלת אחים. גם בארץ דבק בשיטת הלימוד התימנית שקיבל בבית סבו. בשנת ה'תש"י (1950) התמנה לדיין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, וזמן קצר אחר כך עבר לבית הדין בירושלים. כעבור כעשרים שנה התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול. בשנים 1969-1991 היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ושנים רבות כיהן כנשיא קהילת תימן בירושלים. עיקר מפעלו היה תרגום לעברית והדרה מכתבי יד של חיבורי ראשונים שנכתבו בערבית-יהודית. בין השאר תרגם את "אמונות ודעות" לרב סעדיה גאון, את הכוזרי לרבי יהודה הלוי ואת "חובות הלבבות" לרבנו בחיי. מקום מיוחד במפעלו תפסו כתבי הרמב"ם: פירוש המשניות, ספר המצוות, מורה הנבוכים ואגרות הרמב"ם. כמו כן ההדיר מהדורה מבוארת של משנה תורה בעשרים וארבעה כרכים. במורשת יהודי תימן עסק בספר "הליכות תימן", שתיאר את אורח חייהם של יהודי צנעא, וערך את התכלאל "שיבת ציון" ואת סידור "שיח ירושלים". מאמריו כונסו בספר "כתבים". בשנת ה'תשכ"ט (1969) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית, ועל מפעלו זכה בפרסים נוספים, ובהם פרס הרב קוק ופרס ביאליק. בין תלמידיו היו רבי רצון ערוסי, רבי שלום נגר ורבי שמואל טל, שלשאלותיו השיב בספר "טל יוסף". נפטר בליל י"ח בתמוז ה'תש"ס (21 ביולי 2000) ונקבר בהר המנוחות בירושלים.