רבי ישכר דוב זי"ע - המהרי"ד

תולדות חייו

נולד בבעלז שבגליציה המזרחית (אוקראינה) לאביו רבי יהושע רוקח, האדמו"ר השני לשושלת בעלז, ולאמו רבקה מרים, נינתו של רבי אברהם יהושע השל מאפטא בעל "אוהב ישראל". סבו היה רבי שלום רוקח, מייסד חסידות בעלז. בחסידות בעלז הוא מכונה "המהרי"ד" ו"דער פריערדיגער רב". בגיל צעיר נשא את בתיה רוחמה, בתו של רבי ישעיה משולם זוסיא טברסקי מצ'רנוביל, ולאחר נישואיו שהה כמה שנים בצ'רנוביל בחצר חותנו. בסביבות ה'תרל"ו (1876) שב לבעלז. אשתו הראשונה נפטרה בצעירותה בשנת ה'תרמ"ד (1884), ובה'תרמ"ו (1886) נשא את חיה דבורה, בת בן דודו רבי אברהם שמואל פצ'ניק, האדמו"ר מברעזנא. לאחר פטירת אביו בכ"ג בשבט ה'תרנ"ד (1894) הוכתר לרב העיר בעלז ולאדמו"ר, ועמד בראש החסידות עד פטירתו. נודע כאחד מגדולי האדמו"רים בגליציה ובהונגריה בדורו, בתורתו, בהנהגתו ובתפילתו הנלהבת, ורבים נהרו אליו לבקש ברכה ועצה. נודע כפועל ישועות. בעניינים ציבוריים נקט עמדה תקיפה: התנגד לציונות, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל. בימי מלחמת העולם הראשונה עזב את בעלז וישב בהונגריה, תחילה במונקאטש ואחר כך בראצפערט. לאחר המלחמה ישב זמן מה בהולושיץ שבגליציה, משום שביתו בבעלז נפגע קשות ובית המדרש הגדול שימש בית חולים צבאי ונזקק לתיקונים, ולאחר מכן שב לבעלז. לא חיבר ספרים בעצמו, אך דברי תורתו נלקטו בידי אחרים: "מהרי"ד" בידי ישראל קלפהולץ, "דביר קדשו" בידי נכדו רבי יצחק דוד רוקח, "לקט אמרי קודש" בששה כרכים בידי אהרן רינגל, וכן "ביאורי החסידות" ו"הבינה והברכה". בין תלמידיו וחסידיו היו רבי משה גרינוולד אב"ד חוסט בעל "ערוגת הבושם", רבי יהודה לייב הלוי אשלג בעל "הסולם", רבי ישעיה אשר זליג מרגליות ורבי אהרן ראטה מייסד "שומרי אמונים". נפטר בליל שבת קודש, כ"ב בחשון ה'תרפ"ז (1926), בבעלז, ונקבר בבית העלמין שם ליד אבותיו. בנו רבי אהרן רוקח ממלא את מקומו בהנהגת החסידות. בניו האחרים היו רבי יהושע רוקח מירוסלב, רבי מרדכי רוקח מבילגוריי ורבי שלום רוקח מאפטא, ונכדו, רבי יששכר דב רוקח, הוא האדמו"ר הנוכחי מבעלז.