רבי אהרן רוקח זי"ע - מבעלזא

תולדות חייו

רבי אהרן רוקח נולד באלול ה'תר"ם (1880) בעיר בעלז שבגליציה (אוקראינה), בנו של רבי ישכר דוב רוקח, האדמו"ר השלישי לשושלת בעלז, ושל אשתו רוחמה. סבו היה רבי יהושע רוקח, האדמו"ר השני מבעלז, ואבי השושלת היה רבי שלום רוקח בעל "השר שלום". גדל בחצר בעלז ובה נתחנך לתורה ולעבודת ה'. בה'תרנ"ח (1898) נשא לאישה את מלכה, ומנישואים אלה נולדו לו בנים ובנות. עוד בחיי אביו נודע בפרישותו המופלגת, בצניעותו ובמידת הרחמנות שלו, והקפיד שלא לדבר בגנותו של שום יהודי. בחסידות בעלז כונה "דער רב", ובספרות התורנית הוא מוכר בכינוי המהר"א מבעלז. לאחר פטירת אביו בה'תרפ"ז (1926) הוכתר לאדמו"ר ולרב העיר בעלז, והנהיג את רבבות חסידי בעלז בגליציה ובהונגריה. הוא היה רבה האחרון של בעלז לפני החורבן. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בה'ת"ש (1939) נמלט מבעלז ונדד ממקום למקום, בהם סוקאל ופרמישלאן, והסתתר בגטאות קרקוב ובוכניה. בנדודים אלה היה עמו אחיו, רבי מרדכי רוקח מבילגורייא. בה'תש"ג (1943) הוברחו השניים להונגריה ושהו בבודפשט, ושם נשא דרשות לפני הציבור. בתחילת ה'תש"ד (1944) יצא דרך איסטנבול ודמשק והגיע לארץ ישראל. רוב ילדיו ובני משפחתו נרצחו בשואה, ושני בנים ובת נפטרו עוד בצעירותם. בארץ ישראל הקים מחדש את חסידות בעלז. תחילה התגורר בתל אביב, ואחר כך בירושלים, ופעל גם בבני ברק ובחיפה. סביבו התקבצו שארית חסידי בעלז שניצלו מהשואה, ובהם רבי יהושע מנחם אהרנברג, רבי ראובן מרגליות ורבי יוסף גרינוולד. לאחר השואה נשא לאישה את חנה, אלמנת האדמו"ר רבי יוסף מאיר פולק, וגידל בביתו את ילדיה. נפטר בכ"א באב ה'תשי"ז (1957) בבית החולים שערי צדק בירושלים, ונקבר בהר המנוחות. את מקומו באדמו"רות ירש אחיינו, רבי ישכר דוב רוקח, בנו של אחיו רבי מרדכי, ששימש כאדמו"ר מבעלז. על שמו נקראו מוסדות חסידות בעלז בירושלים ובבני ברק.