קשרים
- אביו
- רבי אשר
- בני/בנות זוג
- בריינדלשיינדל פריידא
- ילדיו
- רבי ירחמיאל מפשיסחארבי יהושע אשר רבינוביץ' מפוריסוברבי נחמיה יחיאל רבינוביץ' מביחווארבי יהושע אשר זי"ע - מזעליחוב ופאריסוב
- רבותיו
- רבי יעקב יצחק הורוביץ - החוזה מלובליןרבי אריה לייב חריף הלפריןרבי ישראל הופשטיין - המגיד מקוז'ניץרבי משה לייב מסאסוברבי דוד מללוב
- תלמידיו
- רבי שמחה בונים מפשיסחארבי מנחם מנדל מקוצקרבי יצחק מוורקארבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדררבי ישכר בער מראדושיץ
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תקכ"ו (1766) בפשדבוז' (פולין), לאביו רבי אשר רבינוביץ', שהיה דרשן בעיר. בצעירותו למד אצל רבי אריה לייב חריף הלפרין, ועמד בראש ישיבה באפטא. בהשפעת רבי דוד מללוב החל לנסוע אל רבי יעקב יצחק הורוביץ (החוזה מלובלין), שהיה רבו המובהק. כמו כן הסתופף בצל המגיד מקוז'ניץ ורבי משה לייב מסאסוב. לאחר מכן קבע את מקומו בפשיסחא, ושם נהרו אליו חסידים רבים וכינוהו "היהודי הקדוש". בפשיסחא ייסד דרך חסידית מיוחדת, שהעמידה במרכז את לימוד התורה, את האמת הפנימית ואת עבודת המידות. מתלמידיו: רבי שמחה בונים מפשיסחא, ממלא מקומו, ורבי מנחם מנדל מקוצק. ספרים לא חיבר, ודברי תורתו נקבצו בספרים "נפלאות היהודי", "תפארת היהודי" ו"כתר היהודי". נפטר בחול המועד סוכות, י"ט בתשרי ה'תקע"ד (1813), ונקבר בפשיסחא.
תולדות חייו
רבי יעקב יצחק רבינוביץ' נולד בשנת ה'תקכ"ו (1766) בעיירה פשדבוז' שבפולין. אביו, רבי אשר רבינוביץ', שימש דרשן בעיר. כבר בצעירותו נודע כעילוי, ולמד תורה אצל רבי אריה לייב חריף הלפרין. נשא שתי אחיות זו אחר זו, בנותיו של רבי יעקב קאפיל מאפטא: הראשונה בריינדל, והשנייה שיינדל פריידא, אם שני בניו הצעירים. באפטא עמד בראש ישיבה. במשך כמה שנים חי בהתבודדות והתפרנס כמלמד תינוקות בכפרים. בהשפעת רבי דוד מללוב החל לנסוע אל רבי יעקב יצחק הורוביץ, החוזה מלובלין, והיה לאחד מתלמידיו הקרובים. כמו כן הסתופף בצל המגיד מקוז'ניץ, רבי משה לייב מסאסוב, רבי מנחם מנדל מרימנוב ורבי אברהם יהושע השל מאפטא (בעל "אוהב ישראל"). בחצר לובלין זכה להערכה רבה, ונקרא "היהודי" כדי להבדילו מרבו, שנשא אותו שם. לימים קבע את מושבו בפשיסחא והקים שם חצר משלו, ואליה נהרו אלפי חסידים. עם הזמן נודע בכינוי "היהודי הקדוש". בפשיסחא נוסדה דרך חסידית חדשה, שהדגישה את לימוד התורה בעיון, את עבודת ה' מתוך אמת פנימית ואת תיקון המידות, ולא נשענה על נסים ומופתים. שיטתו בזמני התפילה, שלפיה הקדימו את ההכנה לתפילה לזמנה הקבוע, עוררה התנגדות בקרב צדיקי הדור. בכל זאת השפעתה הייתה מכרעת על חסידות פולין בדורות שאחריו. ספרים לא חיבר. דברי תורתו וסיפורים עליו נקבצו בידי אחרים בספרים "נפלאות היהודי", "תפארת היהודי", "תורת היהודי", "כתר היהודי" ו"כתבי קודש". מקצת חידושיו בהלכה, בעניין תפילת הדרך ובעניין ברירה, מובאים בשו"ת שואל ומשיב. בין תלמידיו היו גדולי החסידות בפולין: רבי שמחה בונים מפשיסחא, תלמידו המובהק וממלא מקומו, רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יצחק מוורקא, רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, רבי ישכר בער מראדושיץ, רבי שלמה לייב מלנצ'נה ורבי יעקב אריה מראדזימין. בניו היו רבי ירחמיאל מפשיסחא, רבי יהושע אשר מפוריסוב ורבי נחמיה יחיאל מביחווא. נפטר בגיל כ-47, ביום ג' של חול המועד סוכות, י"ט בתשרי ה'תקע"ד (1813), ונקבר בפשיסחא. האוהל שנבנה על קברו נהרס במלחמה. לאחר פטירתו עברו רוב חסידיו אל רבי שמחה בונים מפשיסחא.