י

רבי יעקב דוד וילובסקי זי"ע - הרידב"ז

הגאון הסלוצקאי

אחרוניםליטאים

נולדל בשבט ה'תר"ה, 07/02/1845 למניינם·קוברין

נפטרא בתשרי ה'תרע"ד, 02/10/1913 למניינם·צפת

נטמןבית העלמין העתיק, צפת

רבה של סלוצק ואחר כך של צפת, מחבר הפירושים 'חידושי רידב"ז' ו'תוספות רי"ד' על התלמוד הירושלמי.

קשרים

אביו
רבי זאב
אמו
הנדיל
בני/בנות זוג
מרים בלומה בת רבי שלמה וורזל
ילדיו
וולה, אשת רבי יוסף קנוביץלאה גיטל, אשת רבי ישראל יהונתן ירושלימסקירבי משה בצלאלאהרן יצחקשלמה

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בל' בשבט ה'תר"ה (1845) בקוברין (בלארוס), לאביו רבי זאב וילובסקי. כבר בצעירותו נודע כעילוי, ובגיל 23 נבחר לרב באיזבלין. בה'תרל"א (1871) שימש דרשן בווילנה, ואחר כך כיהן ברבנות בבוברויסק, בפולוצק ובווילקובישק. בה'תר"ן (1890) נתמנה לרבה של סלוצק, ועל שמה כונה "הגאון הסלוצקאי". בה'תרס"ג (1903) היגר לארצות הברית ונתמנה לרב בשיקגו, אך כעבור זמן קצר עזב את המשרה. בה'תרס"ה (1905) עלה לארץ ישראל, השתקע בצפת, הקים בה ישיבה וכיהן כרב העיר. חיבורו העיקרי הוא פירוש על התלמוד הירושלמי בשני חלקים: 'חידושי רידב"ז' ו'תוספות רי"ד'. חיבר גם את 'מגדל דוד', 'חנה דוד', שו"ת הרידב"ז ו'בית רידב"ז'. נפטר בראש השנה, א' בתשרי ה'תרע"ד (1913), ונקבר בבית העלמין העתיק בצפת.

תולדות חייו

רבי יעקב דוד וילובסקי נולד בל' בשבט ה'תר"ה (1845) בעיר קוברין (בלארוס), לאביו רבי זאב ולאמו הנדיל. כבר בצעירותו נודע כעילוי. את שמו הרידב"ז קיבל מראשי התיבות של שמו ושם אביו: רבי יעקב דוד בן זאב. נשא לאשה את מרים בלומה, בת רבי שלמה וורזל. בגיל 23 בערך נבחר לרב בעיירה איזבלין שליד וולקוביסק. בה'תרל"א (1871) שימש דרשן בווילנה. בה'תרל"ד (1874) הדפיס את ספרו הראשון 'מגדל דוד', חידושים על התלמוד הבבלי והירושלמי. אחריו הדפיס את 'חנה דוד' על מסכת חלה. לאחר מכן נתמנה לרב בבוברויסק, ובה'תרמ"ג (1883) עבר לכהן ברבנות פולוצק. בה'תרמ"ז (1887) נתמנה לרב בווילקובישק, אך התפטר משום שלא ידע את השפה הפולנית, שהחוק חייב אז את הרבנים לדעת. בה'תר"ן (1890) נתמנה לרבה של סלוצק, וכיהן בה יותר מעשור. בתקופת כהונתו ביקש מתלמידי ישיבת סלבודקה להקים ישיבה בעירו, ובפי הבריות כונה "הגאון הסלוצקאי". בה'תר"ס (1900) נסע לארצות הברית לאסוף כספים להדפסת ספריו. בה'תרס"ג (1903) היגר לשם והוצעה לו רבנות בשיקגו, אך עקב מחלוקת עם רבנים מקומיים עזב את המשרה. בה'תרס"ה (1905) עלה לארץ ישראל והשתקע בצפת. בעיר ייסד ישיבה שלמדו בה כמאה תלמידים, וכיהן כרב העיר. מפעלו העיקרי הוא פירוש על התלמוד הירושלמי בשני חלקים: 'חידושי רידב"ז' הקצר ו'תוספות רי"ד' הארוך. פירושיו נדפסו במהדורת הירושלמי, ומאז הם מן המפרשים הנלמדים בו. עוד חיבר את שו"ת הרידב"ז, שנדפס בווילנה בה'תרמ"א (1881), את 'נמוקי רידב"ז' על התורה, ופירוש על ספר 'פאת השלחן' של רבי ישראל משקלוב בשם 'בית רידב"ז'. בפולמוס השמיטה של שנת ה'תר"ע התנגד בתוקף להיתר המכירה, וחלק בעניין זה על הרב אברהם יצחק הכהן קוק. על כך חיבר את 'קונטרס השמיטה', שנדפס בה'תרס"ט (1909). כמו כן נתן הסכמות לספרים רבים. לו ולאשתו נולדו שתי בנות ושלושה בנים. בתו וולה נישאה לתלמידו רבי יוסף קנוביץ, מחבר 'דברי יוסף', שמילא את מקומו ברבנות צפת. בתו לאה גיטל נישאה לרבי ישראל יהונתן ירושלימסקי. בניו היו רבי משה בצלאל, אהרן יצחק ושלמה. בשלהי ימיו חלה ושהה בעין זיתים, ומשם הועבר לבית חתנו בצפת. נפטר שם בראש השנה, א' בתשרי ה'תרע"ד (1913), בגיל 68 לערך, ונקבר בבית העלמין העתיק בצפת.

מתורתו

'וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו' אזהרה לת"ח שיהיו מידותיו החיצונות טהור כדי שיהא שם שמים יאהב על ידו. שיאמרו הבריות 'ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים מעשיו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה'" (נימוקי רידב"ז, תרומה).

ספריו12

קישורים חיצוניים