רבי יחזקאל אברמסקי זי"ע

תולדות חייו

נולד בו' באדר א' ה'תרמ"ו (1886) בכפר דשקאוצי שבפלך וילנה, לרבי מרדכי זלמן. בצעירותו למד בישיבת נובהרדוק, ושם התקרב לרבי יוסף יוזל הורוביץ (הסבא מנובהרדוק), שאף ביקש ממנו ללמוד עם בניו. בגיל 17 נסמך לרבנות על ידי רבי יחיאל מיכל אפשטיין בעל "ערוך השולחן". המשיך ללמוד בישיבות טלז ורמיילס ובקיבוץ שערך רבי חיים עוזר גרודזנסקי בווילנה, ולמד גם אצל רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. נשא לאשה את רייזל, בת רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי, חתנו של הרידב"ז, ולמד מחותנו דרכי פסיקה. בשנת ה'תרע"ב (1912) התמנה לרב בסמאליאן, בשנת ה'תרע"ד (1914) לרב בסמולביץ', ובשנת ה'תרפ"ג (1923) לרב סלוצק, במקומו של רבי איסר זלמן מלצר. בשנת ה'תרפ"ה (1925) הוציא לאור את החלק הראשון של פירושו "חזון יחזקאל" על התוספתא. בשנת ה'תרפ"ח (1928) הוזמן לכהן כרב פתח תקווה, אך השלטונות הסובייטיים לא התירו לו לצאת. באלול ה'תר"ץ (1930) נעצר בידי השלטון הסובייטי באשמת "פעילות אנטי-סובייטית", נידון לחמש שנות עבודת פרך ונשלח למחנה בסיביר. בעקבות מאמצים של רבים, ובהם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, החפץ חיים והרב יוסף צבי הרץ, שוחרר בערב יום הכיפורים ה'תרצ"ב (1931) בתנאי שיעזוב את ברית המועצות לצמיתות. בסוף שנת 1931 התיישב בלונדון וכיהן כרב קהילת מחזיקי הדת. בשנת ה'תרצ"ה (1935) מונה לדיין ואב"ד בבית הדין הרבני בלונדון, במקום רבי שמואל יצחק הילמן, וכיהן בתפקיד עד פרישתו. בשנים אלו המשיך בחיבור "חזון יחזקאל", פרסם את "דיני ממונות" ואת "ארץ ישראל נחלת עם ישראל" (ה'תש"ה, 1945), וזכה בפרס הרב קוק. בשנת ה'תשי"א (1951) עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים. היה מראשי ישיבת סלבודקה בבני ברק ומסר בה שיעור כללי שבועי, ומשנת ה'תשכ"ג (1963) כיהן כנשיא ועד הישיבות. בשנת ה'תשט"ז (1956) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. מתלמידיו: רבי יצחק זילברשטיין, רבי דב לנדו ורבי מיכאל זילבר. ערך גם את כתב העת התורני "יגדיל תורה". נפטר בירושלים בכ"ד באלול ה'תשל"ו (1976) ונקבר בהר המנוחות.