הרבנית בת שבע קנייבסקי זי"ע

תולדות חייו

נולדה בכ"ד שבט ה'תרצ"ב (1932) בשכונת מאה שערים בירושלים. אביה היה רבי יוסף שלום אלישיב, לימים מגדולי הפוסקים ומנהיג הציבור הליטאי, ואמה הייתה הרבנית שיינה חיה, בתו של רבי אריה לוין, שנודע בגמילות החסדים שלו. סבו של אביה היה המקובל רבי שלמה אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה". גדלה בבית סבה רבי אריה לוין ובצלו, ובילדותה נלוותה אליו בביקוריו אצל אסירי המחתרות בכלא, אצל חולים ואצל אלמנות. בצעירותה עבדה בהנהלת חשבונות, ובמקביל עזרה לאביה בהגהת כתביו של רבי שלמה אלישיב, שאותם הכין לדפוס. בז' כסלו ה'תשי"ב (1951) נישאה לרבי חיים קנייבסקי, בנו של רבי יעקב ישראל קנייבסקי בעל "קהלות יעקב", שלמד אז בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. את השידוך הציע החזון איש, דודו של החתן. אחרי החתונה התגוררו בני הזוג בשיכון חזון איש בבני ברק, והיא תמכה בבעלה ובלימודו לאורך עשרות שנים. משנות התשעים פתחה את ביתה לנשים שבאו לבקש עצה וברכה. דבר זה לא היה מקובל בציבור החרדי, ומספר הנשים שפקדו את ביתה גדל עם השנים. רבות מהן סיפרו על ישועות שזכו להן בעקבות ברכתה. בשנותיה האחרונות התפללה תפילת ותיקין בבית הכנסת לדרמן הסמוך לביתה, ונשים רבות הצטרפו לתפילתה. כמו כן קיימה שם מדי שבוע מעמד הפרשת חלה לנשים, ואחרי פטירתה המשיכה במנהג בתה הרבנית לאה קולדצקי. נולדו לה שמונה ילדים: רבי אברהם ישעיהו, רבי שלמה ורבי יצחק שאול, ובנותיה חנה (אשת רבי שרגא נח שטינמן), לאה (אשת רבי יצחק קולדצקי), רות (אשת רבי יהושע צביון), ברכה (אשת רבי זליג ברוורמן) ודינה (אשת רבי אלעזר דוד אפשטיין). נפטרה בשבת חול המועד סוכות, י"ז תשרי ה'תשע"ב (2011), בגיל 79, ונקברה בבית העלמין שומרי שבת בבני ברק. בני משפחתה הוציאו לזכרה את הספר "מצבת בת שבע", ובו חידושי תורה של נכדיה. מוסדות וארגונים רבים נקראו על שמה, ובהם אולם "היכל בת שבע" של ארגון חסדי נעמי.