רבי יוסף סוסו הכהן זי"ע

תולדות חייו

נולד בסיון ה'תרנ"א (1891) בעיר גאבס שבדרום תוניסיה, לאביו רבי שאול הכהן ולאמו רחימה. המשפחה נמנתה עם משפחות הכהנים שמוצאן מהאי ג'רבה, וסבו רבי דוד הכהן עמד בראש ישיבה בגאבס. בשנת ה'תר"ע (1910) נשא לאישה את בתו של רבי ציון כהן, מחבר הספר "יושיע ציון". את פרנסתו מצא במכירת ספרים, ורוב זמנו הקדיש לתלמוד תורה. בגאבס למד אצל רבי חיים חורי, שהיה רבו המובהק, ואצל רבי פראג'י עלוש, ראש ישיבת "בית דוד" ואב"ד העיר. רבי פראג'י עלוש נפטר בשנת ה'תרפ"א (1921), ורבי יוסף מילא את מקומו כראש הישיבה וכאב"ד גאבס. בשנת ה'תש"א (1941) עבר לתוניס כדי שבנו יקבל שם טיפול רפואי, והבן נפטר זמן קצר לאחר מכן. בתוניס לימד את תלמידי ישיבת "חברת התלמוד". הוא נבחר לסגנו של הרב הראשי לתוניסיה, רבי מרדכי עמיאס הכהן, ולראש הרכב בבית הדין הרבני הגבוה. בשנת ה'תשי"ח (1958), כשהיה כבן שבעים, עלה עם אשתו לארץ ישראל והשתקע בבאר שבע. בשכונה ד' שבעיר ייסד את בית הכנסת הראשון של יוצאי תוניסיה, ועמד בראש קרן להדפסת חיבורי חכמי תוניסיה. כיהן גם כדיין בבית הדין של העדה החרדית הספרדית בירושלים, ולמד בישיבות "פורת יוסף" ו"ראשית חכמה". חיבר ספרים רבים בהלכה, בתלמוד ובדרוש: שו"ת "חיים ביד" על ארבעה חלקי השולחן ערוך, "כסא דפסחא" על הגדה של פסח עם דינים, "ויפתח יוסף" בחידושים על התורה, "קשות הנסך" בחידושים על רוב מסכתות הש"ס, "פרחי שושנה" בדרושים, שנקרא על שם אשתו, ו"מעולפת ספירים" על חמשה חומשי תורה. לאחר פטירתו יצאו לאור "שארית יוסף" ו"וילקט יוסף", ותלמידיו הוציאו לזכרו את הספר "אסוך השמן". נפטר בבאר שבע בי"ב באייר ה'תש"ם (1980), כבן תשעים, ונקבר בחלקת הרבנים שבבית העלמין הישן בבאר שבע, ליד רבו רבי פראג'י עלוש. רחוב בבאר שבע נקרא על שמו, ונינו רבי יורם כהן ייסד בעיר לזכרו את מוסדות "אמרי יוסף".