רבי יוסף טאיטאצק - מהר"י טאיטאצאק

תולדות חייו

רבי יוסף טאיטאצאק נולד בשנת ה'רכ"ה (1465) בקסטיליה שבספרד לאביו רבי שלמה. אחיו, רבי שמואל טאיטאצאק, נחשב גם הוא לגדול בדורו. נכדו של אחיו קיבץ רבות מתשובותיו לספר "שארית יהודה". בספרד למד בישיבה עם רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח), ויש אומרים שלמד גם מרבותיו של זה, רבי יעקב בן חביב ורבי יצחק אבוהב. אחרי גירוש ספרד עבר בסביבות ה'רנ"ז (1497) למנטובה (איטליה), ושם עסק גם באסטרונומיה ובפילוסופיה. בשנת ה'רס"ז (1507) עלה עם אביו ואחיו לשאלוניקי שבאימפריה העות'מאנית. שם עמד כארבעים שנה בראש ישיבה שייסד ופרנס רבי משה המון, ונמנה עם מנהיגי הקהילה הפורטוגזית בעיר. כמה שנים כיהן כרב ודיין בעיר סרס (יוון) והנהיג את קהילתה, והשלטונות העות'מאניים הכירו בו כסמכות היהודית הראשית, תפקיד שבדרך כלל מילא רבה של קושטא. היה פוסק, מקובל וראש ישיבה, ונודע גם בידיעותיו בחכמות. חכמי דורו פנו אליו בשאלות, ובהם רבי יוסף קארו, הרדב"ז, רבי בנימין זאב מארטא ורבי אליהו קפשאלי. רבי שלמה מולכו התכתב עמו ושהה בבית מדרשו בשנת ה'רפ"ט (1529). בפסיקתו נטה להקל כלפי האנוסים שביקשו לשוב ליהדות, וכן בדיני אישות, ובפרט בענייני עגונות. רבי יוסף קארו כינה אותו "אור ישראל וקדושו", והחיד"א כתב שראוי היה לחבר את השולחן ערוך. רבי אליהו די וידאש סיפר עליו שלא ישן על מיטה אלא על תיבה של עץ ורגליו תלויות, ושקם בכל לילה לתיקון חצות. בישיבתו גדלו רבים מחכמי הדור, ובהם רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם), רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ, רבי אליעזר אשכנזי, רבי יצחק אדרבי בעל "דברי ריבות", רבי יוסף אבן וירגה, רבי יוסף סגיס ורבי משה אלמושנינו. כתב תשובות ופסקים רבים, אך רק חלקם שרדו, בספר "שארית יהודה" ובספר "אהלי תם" לרבי תם אבן יחייא. כשישים ושמונה מפסקיו קובצו מחדש בספר מטעם מכון יד הרב נסים. מפירושיו למקרא נדפסו "פורת יוסף" על קהלת (ונציה ה'שנ"ט) ו"לחם סתרים" (ונציה ה'שס"ח). חלק מדרשותיו ופירושיו על תהלים נשמרו בספרי תלמידיו, ובעיקר בספר "דברי שלום" לרבי יצחק אדרבי. פירושיו על פרקי אבות ועל ספרים נוספים נשארו בכתב יד, ופירושו על הרי"ף אבד. בשנת ה'תשע"ט נדפסו הגילויים שזכה להם מפי מגיד, בשם "מלאך המשיב". נפטר בשנת ה'ש"ו (1546) בקושטא, בגיל שמונים ואחת לערך.