רבי ברוך הלוי עפשטיין - בעל התורה תמימה

תולדות חייו

נולד בה' בשבט ה'תר"ך (1860) בבוברויסק (בלארוס). אביו היה רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, בעל "ערוך השולחן", ואמו מיכלא הייתה אחותו של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), ראש ישיבת וולוז'ין. לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא הנצי"ב לאישה את אחותו של רבי ברוך, וכך היה הנצי"ב גם דודו וגם גיסו. בספרו "מקור ברוך" כתב שאבות המשפחה נקראו בנבנשתי וישבו בספרד עד הגירוש. בגיל שלוש עשרה נכנס לישיבת וולוז'ין, למד בה חמש שנים ונחשב לעילוי. קיבל סמיכה לרבנות מדודו הנצי"ב, מדודו רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בעל "בית הלוי"), מרבי חיים יהודה רבה של סמורגון ומרבי רפאל שפירא, מגיד שיעור בוולוז'ין. נשא לאישה את שיינא, בתו של רבי אלעזר משה הלוי הורוביץ, רבה של פינסק. לאחר נישואיו למד בבית חותנו תורה, חכמת ישראל וגם מדעים כלליים, ואחר כך למד באקדמיה למסחר בווינה. כשחזר לפינסק שימש מנהל חשבונות ראשי בבנק ולאחר מכן מנהל הבנק, עד מלחמת העולם הראשונה. לאחר פטירת חותנו ביקשו ממנו לרשת את כס הרבנות של פינסק, אך הוא סירב, וכן סירב להצעות לכהן ברבנות בפטרבורג ובמוסקבה. השתתף בפעילות אגודת "ציון" לקידום השפה העברית, והתכתב עם הפרופסור פאבל קוקובצוב מפטרבורג, שהגן על היהודים במשפט בייליס. בתחילה התנגד לרעיון קניית אדמות בארץ ישראל מידי השולטן, ובהמשך תרם לקרנות הלאומיות והצטרף לתנועת המזרחי. בשנים 1923-1926 שהה בארצות הברית כדי להדפיס את ספריו ולהפיץ אותם, ואחר כך שב לפינסק. חיבורו המרכזי הוא "תורה תמימה", פירוש לחמשה חומשי תורה שמלקט את דרשות התלמוד והמדרש על כל פסוק ומבאר אותן. הוא נדפס לראשונה בווילנה בה'תרס"ב (1902) והתפרסם מאוד. "מקור ברוך" הוא ספר זיכרונות בארבעה חלקים, שבו תולדות משפחתו, זיכרונות מישיבת וולוז'ין ומדודו הנצי"ב וחידושים בתלמוד. חלקו תורגם לאנגלית בשם "My Uncle the Netziv". עוד חיבר את "ברוך שאמר" על דיני התפילה ופירוש הסידור, ההגדה של פסח ופרקי אבות; "גשמי ברכה" על חמש מגילות; "תוספת ברכה" על פרשות התורה; "נחל דמעה", הספד על חותנו; ו"שפה לנאמנים", מאמר על לשון הקודש. נפטר בפינסק בה'תש"ב, בימי השואה, בגיל כשמונים ושתיים. העדויות על נסיבות פטירתו חלוקות. קברו בבית העלמין בקרלין, פרבר של פינסק.