רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זי"ע - ה"בית הלוי

תולדות חייו

רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק נולד בשנת ה'תק"פ (1820) בניסוויז' (בלארוס). אביו היה רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, בנו של רבי יוסף סולובייצ'יק. אמו רבקה הייתה בתו של רבי משה כהנא שפירא, רבה של ניסוויז'. המשפחה הייתה קשורה למשפחתו של רבי חיים מוולוז'ין. בילדותו למד בתלמוד התורה בניסוויז'. בגיל עשר נשלח לוולוז'ין ללמוד אצל מלמד פרטי, ובגיל מצוות נכנס לישיבת וולוז'ין, שבראשה עמד אז רבי יצחק מוולוז'ין, בנו של רבי חיים. אשתו הראשונה הייתה בת לגביר מחסידי חב"ד בבוברויסק. הם התגרשו כעבור כשנה, ונולדה להם בת. אשתו השנייה הייתה צירל, בתו של רבי יצחק עפרון מוולוז'ין, ומהם נולדו רבי אברהם ברוך, רבי חיים, ובנות. צירל נפטרה בשנת ה'תרל"ב (1872), בעת שישבו בסלוצק. אשתו השלישית הייתה אסתר ביילה רובינליכט לבית טמקין, אלמנה מוורשה, ומהם נולד רבי שמחה, לימים רבה של מוגילב. בשנת ה'תרי"ד (1853) נתמנה למשנה לראש ישיבת וולוז'ין לצד רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב). שיעוריו התאפיינו בחריפות ובעיון מעמיק, שונים מדרכו של הנצי"ב, ומשך אליו תלמידים רבים. בעקבות חילוקי דעות עם הנצי"ב עזב את הישיבה בשנת ה'תרכ"ד (1864). בשנת ה'תרכ"ה (1864) נתמנה לרבה של סלוצק. שם עמד לימין העניים ונקלע לסכסוכים עם עשירי העיר, ובשנת ה'תרל"ה (1875) התפטר מהרבנות. אחר כך עבר לוורשה ומסר בה שיעור בחברת ש"ס במשך כשלוש שנים. בשנת ה'תרל"ט (1879) נתמנה לרבה של בריסק, במקום רבי יהושע לייב דיסקין שעלה לארץ ישראל, וכיהן שם ארבע עשרה שנה עד פטירתו. בשנות רבנותו השתתף באסיפת גדולי הרבנים שנערכה בשנת ה'תרמ"ט (1889). חיבורו העיקרי הוא שו"ת "בית הלוי", שחלקו הראשון נדפס בווילנה בשנת ה'תרכ"ג (1863), וחלקיו הנוספים בוורשה בשנים ה'תרל"ד (1874) וה'תרנ"א (1891). נוסף עליו חיבר "בית הלוי" על התורה, דרשות על פרשיות התורה ועל דברי אגדה. לאחר פטירתו נדפסו "קונטרסים בית הלוי" בעריכת אחיינו, וכן "משלחנו של בית הלוי", שיחות ומאמרים שנאספו מכתבי ידו וממקורות אחרים. בחיבוריו ניכרים יסודות דרך הלימוד שפיתח אחר כך בנו, רבי חיים מבריסק, והוא נחשב לראש שושלת בריסק. מתלמידיו: בנו רבי חיים ורבי ברוך הלוי אפשטיין בעל "תורה תמימה". נפטר בד' באייר ה'תרנ"ב (1892) בבריסק, ונקבר שם.