הלל - הזקן

תולדות חייו

הלל נולד בבבל. לפי המסורת השתייך מצד אמו לבית דוד ומצד אביו לשבט בנימין, אך המקורות חלוקים בשאלת ייחוסו של אביו. בגיל ארבעים עלה לארץ ישראל. בתלמוד הבבלי מסופר שהיה עני ומתפרנס כחוטב עצים, ופעם, כשלא היה לו כסף לשלם לשומר בית המדרש, עלה לגג וישב על פי הארובה כדי לשמוע דברי תורה מפי שמעיה ואבטליון, רבותיו. עלייתו לנשיאות הייתה בזמן שבני בתירא, שעמדו בראש הסנהדרין, לא ידעו להשיב אם קרבן הפסח דוחה את השבת. הלל, שלמד את ההלכה מפי שמעיה ואבטליון, הכריע בשאלה, ובני בתירא מינוהו לנשיא. כך נעשה אחרון הזוגות, ושמאי כיהן לצדו כאב בית דין. לפי המסורת נמשכה נשיאותו ארבעים שנה, בימי שלטונו של הורדוס. הלל נודע בענוותנותו ובסבלנותו, ובכך שונה משמאי. במסכת אבות מובאים מאמריו, ובהם "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" ו"אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". ידועה תשובתו לגר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". בתחום ההלכה תיקן את הפרוזבול, שבזכותו מלווים יכולים לגבות את חובותיהם גם לאחר השמיטה, כדי שלא יימנעו מלהלוות לעניים. לפי הבבלי היו להלל שמונים תלמידים, ולפי הירושלמי מאה ושישים. הגדול שבהם היה יונתן בן עוזיאל, והקטן רבן יוחנן בן זכאי. תלמידיו ותלמידי תלמידיו נקראו "בית הלל". הם נחלקו עם בית שמאי בהלכות רבות, וההלכה נקבעה בדרך כלל כבית הלל. בנו היה רבן שמעון בן הלל. צאצאיו, ובהם רבן גמליאל הזקן ורבי יהודה הנשיא, כיהנו בנשיאות כחמישה עשר דורות, עד ביטול הנשיאות במאה החמישית. לפי המסורת חי הלל מאה ועשרים שנה. מסורת המופיעה החל מן המאה ה-11 מייחסת לו ולתלמידיו את מערת הלל במירון, הסמוכה לציון רבי שמעון בר יוחאי.