אבטליון

תולדות חייו

אבטליון היה החכם הרביעי בשרשרת אבות בתי הדין בתקופת הזוגות. הוא כיהן כאב בית הדין לצד שמעיה, נשיא הסנהדרין, בסוף ימי החשמונאים ובתחילת ימי הורדוס. השניים מוזכרים בספרות חז"ל כמעט תמיד יחד, ובתלמוד הם מכונים "גדולי הדור" ו"דרשנים גדולים". שמעיה פנה אליו בלשון "אבטליון אחי". יש שהסיקו מכך שהיו אחים, אך ייתכן שזו לשון חיבה בלבד. על מוצאו מסופר בתלמוד הבבלי (גיטין נז ב) שמבני בניו של סנחריב מלך אשור למדו תורה ברבים, ואלו שמעיה ואבטליון. הראשונים והמפרשים נחלקו אם היו גרים בעצמם או בני גרים. על שמו כתב רבי עובדיה מברטנורא שנקרא כך מפני שהיה אב בית דין, כלומר "אב לקטנים", שכן "טליא" בארמית פירושו קטן. רבותיו היו רבי יהודה בן טבאי ורבי שמעון בן שטח, הזוג שקדם לו, וממנו קיבל את התורה ומסר אותה הלאה. מתלמידיו המובהקים היו הלל הזקן ושמאי הזקן, שאחריהם נחתמה תקופת הזוגות, וכן מנחם. בתלמוד (יומא לה ב) מסופר שהלל, בשנים שהיה עני, לא היה לו כסף לשלם לשומר בית המדרש. הוא עלה לארובה כדי לשמוע "דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון", ושלג ירד עליו. בבוקר השבת אמר שמעיה לאבטליון: "אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל". הם מצאו את הלל מכוסה שלג, חיממו אותו ואמרו שראוי לחלל עליו את השבת. עוד מסופר (יומא עא ב) שבמוצאי יום הכיפורים הניח העם את הכהן הגדול והלך אחר שמעיה ואבטליון, וזה מלמד על מעמדם בעם. במסכת אבות (א, יא) נשנתה אמרתו: "חכמים, הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל". זו אזהרה לחכמים לדייק בהוראתם, כדי שתלמידיהם לא יטעו בדבריהם. במחלוקת הזוגות על הסמיכה על הקרבן ביום טוב (חגיגה ב, ב) סבר אבטליון, כחברו שמעיה, שאין לסמוך. הלכות נוספות נאמרו בשמם, ובהן שחגיגה אינה דוחה את השבת (פסחים ע ב), הלכות ביום טוב (ביצה כה א) ודיני טהרה (עדויות א, ג). לפי מסורת קדומה נקברו שמעיה ואבטליון בגוש חלב שבגליל העליון. רבי שמואל בן שמשון, שסייר בארץ ישראל בסביבות שנת ד'תתק"ע (1210), תיאר את קבריהם במקום, וכך גם נוסעים אחרים בימי הביניים. הציון נמצא במבנה קטן ליד הכניסה לכפר, ובו סרקופג כפול.