רבי דוד צבי הופמן - רד"צ הופמן

תולדות חייו

נולד בא' בכסליו ה'תר"ד (1843) בעיירה ורבוי שבהונגריה, היום בסלובקיה. אביו, רבי משה, כיהן כדיין בקהילה המקומית. בצעירותו למד בישיבת פרשבורג אצל רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל "כתב סופר", ואצל רבי משה שיק (מהר"ם שיק), שאצלו סיים את לימודיו בשנת ה'תרכ"ה (1865). אחר כך למד אצל רבי עזריאל הילדסהיימר באייזנשטט, שהשפיע עליו רבות והיה לרבו המובהק ולשותפו בהמשך דרכו. לצד לימודי התורה למד פילוסופיה, היסטוריה ושפות המזרח באוניברסיטאות וינה וברלין, ובשנת ה'תרל"א (1871) קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת טיבינגן. תחילה לימד בסמינר המכין בהכברג שליד וירצבורג, ולאחר מכן בבית הספר שייסד רבי שמשון רפאל הירש בפרנקפורט דמיין. בשנת ה'תרל"ב (1872) נשא את שרלינה, בתו של רבי יונה רוזנבאום. בשנת ה'תרל"ג (1873) הצטרף לסגל בית המדרש לרבנים בברלין, שייסד רבי עזריאל הילדסהיימר, ולימד בו תלמוד ופוסקים. לאחר פטירת רבי עזריאל בשנת ה'תרנ"ט (1899) התמנה לראש בית המדרש, ועמד בראשו עד יום פטירתו. בעשרות השנים האחרונות לחייו היה הפוסק המרכזי של יהדות גרמניה האורתודוקסית, ושאלות הלכתיות הופנו אליו מקהילות רבות. בשנת ה'תרע"ח (1918) העניקו לו השלטונות והאוניברסיטה תואר פרופסור. עיקר פעלו הספרותי היה בפרשנות המקרא ובחקר ספרות התנאים. הוא חיבר פירוש לספר ויקרא, שיצא לאור בשנת ה'תרס"ד (1904), ופירוש לספר דברים, שהשלים בנו רבי משה. כן כתב פירוש על חלקים מספרי בראשית ושמות. בספרו "ראיות מכריעות נגד ולהויזן" יצא נגד ביקורת המקרא של יוליוס ולהאוזן ובית מדרשו, והשתמש בכלים מחקריים כדי להגן על אחדות התורה ועל מסירתה מסיני. בחקר ספרות התנאים חיבר את "המשנה הראשונה ופלוגתא דתנאי" ואת "מסילות לתורת התנאים", ושחזר והוציא לאור מדרשי הלכה שאבדו: "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי" לספר שמות (ה'תרס"ה, 1905) ו"מדרש תנאים" לספר דברים (ה'תרס"ח, 1908). תשובותיו ההלכתיות נאספו לאחר פטירתו ויצאו לאור בפרנקפורט בשנת ה'תרפ"ו (1926) בשם שו"ת "מלמד להועיל". הספר משקף את ההתמודדות של יהדות גרמניה עם שאלות החיים המודרניים. בין תלמידיו היו רבי יונה מרצבך ורבי יוסף וולגמוט. נפטר בי"ט בחשון ה'תרפ"ב (1921) בברלין, ונקבר בחלקת קהילת "עדת ישראל" בבית העלמין היהודי וייסנזה.