
קשרים
- אביו
- רבי משה הופמן
- בני/בנות זוג
- שרלינה בת רבי יונה רוזנבאום
- ילדיו
- רבי משה הופמן
- רבותיו
- רבי משה שיק (מהר"ם שיק)רבי אברהם שמואל בנימין סופר (הכתב סופר)רבי עזריאל הילדסהיימר
- תלמידיו
- רבי יונה מרצבךרבי יוסף וולגמוטרבי יוסף צבי קרליבך
מקומות בהם פעל
- פרשבורגלמד בישיבת פרשבורג (עד 1865)
- וינהלמד באוניברסיטה
- הכברגמורה בסמינר המכין
- פרנקפורט דמייןמורה בבית הספר של רש"ר הירש
- ברליןראש בית המדרש לרבנים (1873–1921)
תמצית ביוגרפית
נולד בא' בכסליו ה'תר"ד (1843) בוורבוי (סלובקיה), לאביו רבי משה, דיין העיר. למד בישיבת פרשבורג אצל הכתב סופר ואצל רבי משה שיק (מהר"ם שיק), ואחר כך אצל רבי עזריאל הילדסהיימר. למד גם באוניברסיטאות וינה וברלין, ובשנת ה'תרל"א (1871) קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת טיבינגן. לימד בסמינר בהכברג ובבית הספר של רבי שמשון רפאל הירש בפרנקפורט. משנת ה'תרל"ג (1873) לימד בבית המדרש לרבנים בברלין, ולאחר פטירת רבי עזריאל הילדסהיימר בשנת ה'תרנ"ט (1899) עמד בראשו. בעשרות השנים האחרונות לחייו היה הפוסק המרכזי של יהדות גרמניה האורתודוקסית. חיבר פירוש לספרי ויקרא ודברים, ובספר "ראיות מכריעות נגד ולהויזן" התמודד עם ביקורת המקרא. חיבר גם מחקרים על תורת התנאים, והוציא לאור את "מדרש תנאים" ואת "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי". תשובותיו נאספו בשו"ת "מלמד להועיל". נפטר בי"ט בחשון ה'תרפ"ב (1921) בברלין, ונקבר בבית העלמין וייסנזה.
תולדות חייו
נולד בא' בכסליו ה'תר"ד (1843) בעיירה ורבוי שבהונגריה, היום בסלובקיה. אביו, רבי משה, כיהן כדיין בקהילה המקומית. בצעירותו למד בישיבת פרשבורג אצל רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל "כתב סופר", ואצל רבי משה שיק (מהר"ם שיק), שאצלו סיים את לימודיו בשנת ה'תרכ"ה (1865). אחר כך למד אצל רבי עזריאל הילדסהיימר באייזנשטט, שהשפיע עליו רבות והיה לרבו המובהק ולשותפו בהמשך דרכו. לצד לימודי התורה למד פילוסופיה, היסטוריה ושפות המזרח באוניברסיטאות וינה וברלין, ובשנת ה'תרל"א (1871) קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת טיבינגן. תחילה לימד בסמינר המכין בהכברג שליד וירצבורג, ולאחר מכן בבית הספר שייסד רבי שמשון רפאל הירש בפרנקפורט דמיין. בשנת ה'תרל"ב (1872) נשא את שרלינה, בתו של רבי יונה רוזנבאום. בשנת ה'תרל"ג (1873) הצטרף לסגל בית המדרש לרבנים בברלין, שייסד רבי עזריאל הילדסהיימר, ולימד בו תלמוד ופוסקים. לאחר פטירת רבי עזריאל בשנת ה'תרנ"ט (1899) התמנה לראש בית המדרש, ועמד בראשו עד יום פטירתו. בעשרות השנים האחרונות לחייו היה הפוסק המרכזי של יהדות גרמניה האורתודוקסית, ושאלות הלכתיות הופנו אליו מקהילות רבות. בשנת ה'תרע"ח (1918) העניקו לו השלטונות והאוניברסיטה תואר פרופסור. עיקר פעלו הספרותי היה בפרשנות המקרא ובחקר ספרות התנאים. הוא חיבר פירוש לספר ויקרא, שיצא לאור בשנת ה'תרס"ד (1904), ופירוש לספר דברים, שהשלים בנו רבי משה. כן כתב פירוש על חלקים מספרי בראשית ושמות. בספרו "ראיות מכריעות נגד ולהויזן" יצא נגד ביקורת המקרא של יוליוס ולהאוזן ובית מדרשו, והשתמש בכלים מחקריים כדי להגן על אחדות התורה ועל מסירתה מסיני. בחקר ספרות התנאים חיבר את "המשנה הראשונה ופלוגתא דתנאי" ואת "מסילות לתורת התנאים", ושחזר והוציא לאור מדרשי הלכה שאבדו: "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי" לספר שמות (ה'תרס"ה, 1905) ו"מדרש תנאים" לספר דברים (ה'תרס"ח, 1908). תשובותיו ההלכתיות נאספו לאחר פטירתו ויצאו לאור בפרנקפורט בשנת ה'תרפ"ו (1926) בשם שו"ת "מלמד להועיל". הספר משקף את ההתמודדות של יהדות גרמניה עם שאלות החיים המודרניים. בין תלמידיו היו רבי יונה מרצבך ורבי יוסף וולגמוט. נפטר בי"ט בחשון ה'תרפ"ב (1921) בברלין, ונקבר בחלקת קהילת "עדת ישראל" בבית העלמין היהודי וייסנזה.
ספריו8
- המשנה הראשונה ופלוגתא דתנאי
- מדרש תנאים
- מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
- מסילות לתורת התנאים
- פירוש לספר דברים
- פירוש לספר ויקרא
- ראיות מכריעות נגד ולהויזן
- שו"ת מלמד להועיל